למה חשוב לספר ביציאת מצריים לילדים?
האם ולמה לספר את יציאת מצריים לילדים בגיל הרך, ובכלל
עפ רית קלס
מאת
11.4.25
256
יש בסיפור הזה הרבה אלמנטים מכווצים כמו עבדות ורצח, מלך כבד לב, וצד לאומי מאד דומיננטי. והכל סביבנו כל כך טעון וקשה גם ככה…
אז חשוב לי להביא את ההסתכלות שלי: דווקא השנה- חשוב ממש לספר ביציאת מצריים!
קודם כל כי זו המסורת שלנו, זו התרבות שלתוכה נולדנו, ובשמה אנחנו נלחמים עכשיו. בעייני יש משמעות לנסיון להפוך אותה רלוונטית וקרובה כל שנה מחדש. זו עבודה- צריך להתאים ולהדגיש את מה שחשוב לנו בתוכה. אבל עצם קיום הדיאלוג הוא בעל ערך.
לא קל לי (ואף הולך ונהיה קשה) עם גישה לאומנית ועם השימוש הרווח במושג "עם ישראל" והדברים שקורים בשמו. דווקא בגלל זה חשוב לחזור להזכר ולספר ברגע שהמושג "עם ישראל" נוצר, להזכר בלידה שלו, כשעוד היה נאמן וקרוב למקור ולייעוד שלשמו הוא נוצר.
התורה שלנו מציבה את יציאת מצריים כעמוד מרכזי בזהות שלנו. זה הטיעון הראשי לתביעה של אלוהים אלינו: אחריות כלפי החלש והשונה, יחס הוגן כלפי לא- יהודים. דווקא בגלל שיש בעבר המשפחתי הרחוק שלכם תקופה ארוכה של ניצול עבדות אלימות והשפלה- אתם לא תעשו את זה לאחרים. "כי גרים הייתם בארץ מצריים'. זה חוזר על עצמו כמעט בכל טקס ובכל טקסט, ובטח שבליל הסדר.
העם שלנו נולד מתוך טראומה כואבת, ואנו נדרשים לרגישות ומוסריות גבוהה דווקא בגללה. בתקופה כל כך טעונה מבחינה מוסרית חשוב לי לחזק את המסר הזה ואת הזהות הזו בילדיי. ולספר להם את הסיפור שלנו, ולשאול ביחד בליל הסדר- מה המשמעות של הסיפור הזה לימינו?
מה התפקיד של העם שלנו היום?
לאן לוקח אותנו הציווי לזכור שפעם היינו עבדים?
כילדה, שגדלה בקיבוץ בטוח ומשוחרר- אף פעם לא הזדהיתי עם דיבורים על חופש. זה היה טבעי בשבילי כמו לשתות מים או לנשום אוויר. השנה- כבר לא. חופש במובן הכי פשוט ופיזי שלו הפסיק להיות מובן מאליו. אני בהכרת תודה עצומה על שאני עדיין חופשיה לבחור מה לעשות, איך ועם מי. אני חשה מחוייבות להלחם עבור אלו שהזכות הזו נשללה מהם, ואני דואגת הצטמצמות החופש שלי בעתיד.
כל אלו הן סיבות טובות מאד לספר ביציאת מצריים מבחינתי. להדגיש שחופש הוא לא מצב מובן מאליו ועבדנו קשה מאד כדי להשיג אותו, עלינו להיות ראויים לו.
איך לספר?
ככל שהמציאות סביבנו יותר מאתגרת- אני מרגישה שצריך לדבר עם הילדים גם על הקשיים. זו דרך לייצר חוסן דווקא. לעיתים להשמר ולהמנע ממושגים קשים יצור החלשה והשתקה. יש כאן הזדמנות לתיווך, לשיח, לגעת במה שהילדים חשים ללא מילים. זו עוד סיבה חשובה לספר ביציאת מצריים. באחד מלילות הסדר הבלתי הנשכחים, העלנו הצגה, והילד שלי בן השש לקחת את התינוק בן השנה והשליך אותו החוצה. כי פרעה אמר להשליך את התינוקות ליאור…
אז עיבוד הוא חשוב, אך כמובן שנעשה התאמות לפי גילאים. בגיל רך מנמש הייתי מתמקדת בסיפור של משה בתיבה. זוהי תמונה מרפאת במלוא מובן המילה ועל כך כתבתי פוסט נפרד. אפשר ורצוי ממש להכין את התמונה הזו עם הילדים מפלסטלינה, או מדמויות קטנות, כמו בתמונה למעלה, ולהניח במרכז שולחן החג או פשוט לתת לה להיות בבית במהלך החג.
בגילאי חמש ומעלה הייתי מתחילה להמחיז את הסיפור, בליל הסדר עם כל המשתתפים שרוצים בכך. זה מוסיף עניין וצחוק ויוצר חוויות משפחתיות בלתי נשכחות, והרבה גיבוש.
כדאי להכין קצת אביזרי התחפשות ולתת לזה לזרום.
מצורפת גרסה עדינה של הסיפור, כדי להמחיש שניתן לדבר גם עם ילדים בגיל כזה, בכנות ובגובה העיינים, אך ללא מידע מפחיד או מיותר.
בגילאי בית ספר יסודי (רק כשנמאס להציג) הייתי מספרת את הסיפור בעל פה. כמו שהתכוונו במקור- מדור לדור. שימו לה שההגדה לא מספרת את הסיפור כמעט, ובטח לא בשפה של ילדים. תרגישו חופשי לזנוח אותה לפעמים ולספר מהלב!
הייתי גם עוצרת- לשאול, לשוחח, לפתוח. לתחח את המידע המהודק והקבוע שיש לנו בראש על יציאת מצריים. האם משה צדק כשהרג את המצרי? מי הדמות הכי אמיצה בסיפור? האם הייתם קופצים לים אם הייתם שם?
הסיפור המקורי ארוך ומלא הסתעפויות ופרטים קטנים ומרתקים. (אפשר לראות את "נסיך מצריים" למי שצריך תזכורת).
בגן הילדים הייתי מספרת לבני 6-7 כל יום פרק אחד מחייו של משה לאורך שבוע החג, והם היו מרותקים וחיכו לשלב הבא בכליון עיינים.
בגיל ההתבגרות חשוב ממש לדעתי לקיים דיון מוסרי וערכי סביב הסיפור הזה, והרלוונטיות שלו לימינו. בני נוער זקוקים לשאלות ושיחות כאלו, כדי למצוא אומץ להגיב למציאות, ולעצב כיווני חשיבה ופעולה. דווקא בתוך תקופת גיל ההתבגרות ואתגריה!
מאחלת שאפילו אנחנו המבוגרים נצליח לחדש לעצמנו את הסיפור הזה השנה, ולהפוך את ערב ליח הסדר לחוויה משמעותית, אפילו קצת.
כמו שלמדנו מאנשים במצבים הכי קשים- לבחור את הסיפור שלנו גם זה סוג של חירות, אולי פנימית יותר, אבל אמיתית וחשובה מכולן.
יציאת מצריים בקצרה מאד- גן סמדר 2018
לפני 100 שנים, אולי 200
נולד תינוק בשם משה בארץ מצריים.
אז יוכבד אימו, וגם מרים- שהיתה לו אחות
לקחו תיבת גומא, וציפו אותה עם זפת בדפנות.
הן השיטו בנהר היאור את משה התינוק
כשמרים משגיחה עליו מבין השיחים מרחוק.
❖ שיר: דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך.
ובתיבה משה הקטן ילד יפה ורך.
הס הגלים השובבים, משה הקטן פה שט.
לא יטבע- חיו יחיה ילד זה הקט.
והנה, בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור,
מצאה את התיבה, ובתוכה- תינוק שטוף אור.
לקחה אותו אל הארמון וגידלה אותו כבנה
ושם הפך הוא לנסיך, מלא חכמה והבנה.
אך משה ראה את בני עמו, היהודים
שבמצריים הפכו להיות לעבדים
ומבןקר על ליל בפרך היו עובדים.
אז יום אחד נגלה למשה האל,
ואמר: אתה תהיה לכל העבדים- גואל,
תשחרר אותם, ותובילם אל ארץ ישראל.
באומץ הלך משה אל פרעה, מלך מצרים
ותבע כי ישחרר העבדים אחת ושתיים
❖ שיר: מהר משה צווה פרעה: שלח נא את עמי
מצוות האל אמור נא לו: שלח נא את עמי
קומה לך נא אל כבד הלב הזה
צוו לו בשמי: שלח נא את עמי.
פרעה לא מיהר להקשיב לדרישות
ולכן הוא קיבל עשר מכות,
צפרדעים, וכינים ודברים מוזרים
בארץ מצריים החלו קורים.
ולבסוף פרעה לא יכל לסבול יותר
והסכים להם ללכת, אבל הכי הכי מהר.
בלילה אחד הם ארזו את כל הבית על הגב
ויצאו לחצות את המדבר הרחב
❖ שיר: בני ישראל פה כולנו,
ממצריים יוצאים אנו,
בני ישראל, בני ישראל.
מקלותינו בידינו,
שקי מצות על שכמנו,
וחגורה על שכמנו,
ככה נצא ממצריים.
ככה ככה ככה נצא
ממצריים ככה נצא
וכשהגיעו אל ים סוף רחב ידיים
הם לא ידעו איך יחצו את המים.
אז הרים משה את מקלו על הים
לילה שלם הוא נשף ונהם
ולפנות בוקר התגלה שביל של יבשה
באמצע הים נפתחה דרך חדשה
שהובילה אותם לאחר נדודים מרובים,
אל ארץ ישראל, בה יהיו בני חורין.
❖ שיר: בצאת ישראל ממצריים
בית יעקב מעם לועז
היתה יהודה לקדשו
ישראל לממשלותיו
הים ראה וינוס
הירדן יסוב לאחור
ההרים רקדו כאיילים
גבעות כבני צאן.
עפרית קלס עובדת סוציאלית, גננת ולדורף, מלווה צוותים חינוכיים
רוצים להמשיך לקבל מאמרים מעוררי השראה ולקבל רעיונות ייחודיים ומעשיים לחינוך ילדים צעירים? הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו ותקבלו את כל המאמרים החדשים ישירות למייל שלכם.
הירשמו לניוזלטר החודשי >>