ערב ראש השנה, השמש מתחילה לשקוע.

על רקע שמי זהב, על ההר הכי גבוה,

עומדת לה שנה חדשה,

 בשמלה לבנה לבושה.

ובידה סל גדול גדוש מתנות,

איחולים ותקוות- לבנים ולבנות.

כוכבים כבר נדלקים, 

נפתח שער השמיים,

אט גולשת השנה, 

בלובן צח כנפיים.

יוצאת היא לבקר בבתי הילדים הישנים-

ולחלק לכל אחד ניצוץ של כובבים…

והנה בבית הראשון,

ילדה יפה וזהובת שיער,

נאחת בשנתה וליבה כה מר.

היא פוחדת בלילות

מרעשים ומקולוח.

ומתעוררת כל שניה-  

להקדים את הבאות.

אז מעניקה לה השנה-

ניצוץ כוכב במתנה-

ניצוץ של אומץ וכוחות,

שיעזור לילות לחצות,

ומהרעשין בחוץ

להתעורר הרבה פחות. 

ובבית נוסף, ילד תמיר ושחור תלתלים,

ויש לו חלומות, מפחידים מבולבלים.

והוא מרגיש כי לא בטוח בעולם

ויש להזהר, להשמר כאן מכולם.

והוא מקפיד תמיד להיות מהיר וחד,

כדי שלא ירגיש כל כך לבד.

אז מעניקה לו השנה-

ניצוץ כוכב במתנה-

ניצוץ עוצמה, שיעזור 

ושידע כי תמיד יש מי שישמר.

ולזכור שכך או כך הוא  גיבור

ושהפחד יחלש ואז יעבור . 

ועוד בית- ובו ילד טוב לב, וגדל גוף,

מתהפך בשנתו וליבו כה עצוב.

מתגעגע לאביו שנסע רחוק מכאן

ודואג לאמא ולאחיו הקטנטנן 

ונמאס לו- כי זה נמשך הרבה זמן…

אז מעניקה לו השנה-

ניתוץ כוכב במתנה-

שיעזור להתרגל 

ולשמור על אבא, ששומר על ישראל.

שיעטןף את ביתו בקול צחוק מתגלגל

ויזכיר שמותר לו לפעמים להשתולל   

כך עוברת השנה החדשה אצל כל הישנים

ושוזרת בחלומותיהם ניצוץ של כוכבים.

מחזקת את ליבם באומץ ניצוצות,

ומעניקה כוחות- את הימים לחצות. 

ואז פורשת את כנפיה הגדולות מעל ביתם

כמו כיפה גדולה שומרת על גופם ועל נפשם.  

נותנת השנה לכל אחד בכל מקום ליטוף ונשיקה

ולוחשת על אזנו: "שנה טובה ומתוקה".