בלב היער הקסום, בין עצים ענקיים ופטריות צבעוניות, שוכן לו כפר הגמדים. הגמדים הקטנים והחרוצים עסוקים תמיד: מבשלים מרקים ריחניים מפטריות ושורשים, מצחצחים את בתי הפטרייה שלהם עד שהם מבריקים, וחופרים מחילות עמוקות באדמה בחיפוש אחר אוצרות נסתרים.

בתי הפטרייה בכל צבעי הקשת: אדומים עם נקודות לבנות, כחולים עם פסים כסופים, וצהובים עם חלונות עגולים. ריח מתוק של עוגיות טריות ומרק שורשים חם ממלא את האוויר, וצחוקם המתגלגל של ילדי הגמדים נשמע מכל עבר.

במרכז הכפר מתנשא מגדל גבוה, גבוה מאוד. המגדל עשוי מאבנים שהגמדים אספו מכל רחבי היער. בראשו יושב גמד אחד מיוחד, גנומוס שמו. לגנומוס יש זקן ארוך וכסוף, כובע מחודד בצבע כחול שמיים, ומשקפת קסומה.

כל יום, מבוקר עד ערב, גנומוס מביט דרך המשקפת הקסומה שלו הרחק אל מעבר להרים הכחולים. מה הוא מחפש? הוא מחפש את ענק הסלעים.

ענק הסלעים, כשמו כן הוא, יצור ענקי שחי מעבר להרים. הוא גבוה כמו עשרה עצים, ועור גופו נראה כמו סלעים אפורים וחומים. לפעמים, כשנמאס לו לשבת לבד, הוא יוצא לטיול ביער. הוא מחפש ענף ארוך במיוחד כדי לנקות את שיניו הענקיות, כמו קיסם ענקי!

יום אחד, כשהשמש זרחה בשמיים וציפורים צייצו שירים עליזים, גנומוס הביט דרך המשקפת שלו וראה משהו מדאיג. ענק הסלעים התקרב ליער! גנומוס מיהר לצלצל בפעמון הגדול שבראש המגדל.

"דינג-דונג! דינג-דונג!" הפעמון צלצל בקול רם. הציפורים שעפו מעל הכפר הצטרפו לאזהרה וצווחו בקולי קולות. כל הגמדים בכפר ידעו בדיוק מה לעשות!

בשקט ובזריזות, כמו על קצות האצבעות, הם עזבו את כל מה שהם עשו. אמהות הניחו את סירי המרק שלהן, אבות הפסיקו לחפור במחילות, וילדים עזבו את משחקיהם. כולם נכנסו למחילות שתחת לאדמה.

במחילות קצת חשוך, אבל הגמדים לא מפחדים. הם מדליקים פנסים קטנים שעשויים מגחליליות זוהרות, והאור הרך מאיר את המחילות בצבעים קסומים של ירוק, כחול וסגול. הם מתכרבלים יחד על כריות רכות ושמיכות צבעוניות, מספרים סיפורים ושרים שירים שקטים.

הם שרים על האוצרות המופלאים שיום אחד ימצאו: אבנים נוצצות, מטבעות זהב, ואולי אפילו שרביט קסמים! הם שרים על בתי הפטרייה היפים שלהם, עם הגגות הצבעוניים והחלונות המעוגלים. והכי הרבה, הם שרים על הארוחות הטעימות שיאכלו כשיחזרו למעלה: מרק שורשים חם, לחם טרי ועוגיות פטל מתוקות.

בזמן שהם שרים ומשחקים במחילות, ענק הסלעים ממשיך בטיולו ביער. צעדיו הכבדים מרעידים את האדמה, אבל במחילות העמוקות, הגמדים בקושי מרגישים. הענק מחפש ומחפש, עד שסוף סוף הוא מוצא ענף גדול מספיק. הוא מנקה את שיניו הענקיות, מחייך חיוך רחב, ואז מחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה.

לאחר זמן מה, כשהשקט חוזר ליער, גנומוס מצלצל שוב בפעמון. "דינג-דינג!" הפעם הצלצול עדין יותר, והציפורים מצייצות בשמחה. זה הסימן שהכל בסדר!

הגמדים יוצאים לאט מהמחילות, מביטים סביב בזהירות, ורואים שהיער שקט ורגוע. השמש עדיין מאירה, הפרחים עדיין פורחים, והכל נשאר כפי שהיה. הם חוזרים בשמחה לבתי הפטרייה שלהם, לעבודות ולמשחקים.

הילדים רצים לגינות להשקות את הפרחים האהובים עליהם, ההורים חוזרים למלאכתם, וריח של עוגיות טריות שוב ממלא את האוויר. הגמדים יודעים שתמיד יש להם מקום בטוח להסתתר בו, ושיחד הם חזקים ויכולים להתמודד עם כל דבר - אפילו עם ענק סלעים ענקי!

וכך, בכל פעם שענק הסלעים מגיע, הגמדים יודעים בדיוק מה לעשות. הם אמיצים, הם חכמים, והכי חשוב - הם תמיד שומרים זה על זה. ובלילה, כשהם הולכים לישון בבתי הפטרייה שלהם, הם חולמים על הרפתקאות חדשות שמחכות להם מחר בכפר הקסום שלהם.