
הסנדלר והגמדים
מאת:
אחים גרים
הָיֺֹה הָיָה סַנְדְלָר עָנִי שֶׁבְּכִיסוֹ נוֹתְרוּ רַק פְּרוּטוֹת מְעַטּוֹת, מַסְפִּיקוֹת בְּקְשִׁי לִקְנִית עוֹרוֹת לְנַעֲלַיִם. "רָק עוֹד זוּג סַנְדָּלִים אֶחָד אוּכַל לְהָכִין," הוּא הֶחְלִיט, וְהִתְיַשֵׁב לִגְזר אֶת פְּסוֹת הָעוֹר. אֲבָל כְּשֶׁהִגִיעָה הַשָּׁעָה לִתְפַּר אֶת פְּסוֹת הָעוֹר זוֹ אֶל זוֹ, הֵחֵלּוּ עַפְעַפִּיו לְהֵעָצֵם. "הִגִּיעַ הַזְמַן לִישׁן," אָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּכְנָסָה עִם נֵר בְּיָדָהּ. "תּוּכַל לְסַיִם אֶת הָעֲבוֹדָה מָחָר."
לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר יָרַד הַסַּנְדְלָרְ בַּמַּדְרֵגוֹת בְּעֵינַיִם מְטֻשְׁטָשׁוֹת – וְלֹא הָאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. בִּמְקוֹם פִּסוֹת הָעוֹר עָמַד עַל הַשֻּׁלְחָן זוּג סַנְדָּלִים יְפֵהפִיים, תְּפוּרִים לְמִשְׁעִי, עִם סִרְטֵי מֶשִׁי לְקִשׁוּט. "מִי, בְּשֵׁם הָאֵל, תָּפַר אֶת הַסֵּנְדָּלִים הָאֵלֶּה?" הוּא תָּמַהּ.
הוּא מָכַר אֶת הַסַּנְדָּלִים תְּמוּרָת מַטְבֵּעַ זָהָב, וְקָנָה מַסְפִיק עוֹר לַהֲכָנַת שְׁנֵי זוּגוֹת מַגְפַיִם. אַךְ כְּמוֹ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, בְּרֶגַע שֶׁהֵחֵל לִתְפֺּר אֶת הָעוֹרוֹת, הַחֵלּוּ עֵינָיו לְהֵעָצֵם....
"אֲנִי אֲסַיָּם אֶת הַמַּגָּפַיִם מָחָר," הוּא פְּהֵק. אֲבָל בַּבֹּקֶר, בִּמְקוֹם פְּסּוֹת הָעוֹר עָמְדוּ עַל הַשֻׁלְחָן שְׁנֵי זוּגוֹת מַגָּפַיִם בּוֹהֲקִים, תְּפוּרִים לְמִשְׁעִי וּמְקֻשָׁטִים בְּאַבְזְמֵי פְּלִיז נוֹצְצִים.
וְכָךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר. בְּכָל יוֹם קָנָה הַסָּנְדְלָר עוֹרוֹת חֲדָשִׁים וְחָתַךְ אוֹתָם, וּבְכָל לַיְלָה תָּפַר מֵהֶם מִישֶׁהוּ נַעֲלַיִם וּמַגְפַיִם יְפֵהפִיים.
בִּמְהֵרָה עָלוּ הָעֲסְקִים וּפָרחְוּ - אַךְ לַסַנְדְלָר וּלְאִשְׁתּוֹ לֹא הָיָה כָּל מֻשָׂג מִיהוּ זֶה הָעוֹזֵר לָהֶם.
וְכָךְ, לַיְלָה אֶחָד, בִּמְקוֹם לַעֲלוֹת לְמִטָּתָם, הֶם הִתְחַבָּאוּ מֵאֲחוֹרֵי וְילוֹן וְחכּוּ...
בִּשְׁעַת חֲצוֹת נִכְנְסוּ לָחֶדֶר שְׁנֵי יְצוּרִים קְטַנְטַנִים, לְבוּשִׁים סְחָבוֹת. הֵם אָחֲזוּ בָּעוֹרוֹת וּבַמְחָטִים וְהֵחֵלּוּ לִתְפֺּר. אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַזְעִירוֹת עָלוּ וְיָרְדוּ בִּמְיֻמִָּנוּת, וְתוֹךְ זְמַן קָצָר הָיְתָה מֻנַחַת לִפְנֵיהֶם שׁוּרָה שֶׁל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת וּמַבְרִיקוֹת. הַיְצוּרִים הִנְהֲנִוּ זֶה אֶל זֶה בְּחִיּוּךְ וְיָצָאוּ מֵהַחֶדֶר.
"גַמָּדִים!" קָרָא הַסַּנְדְּלָר לְבַסּוֹף. "אֵיזֶה מִסְכַּנִים," אָמְרָה אִשְׁתּוֹ, "רָאִיתָ אֵילוּ סְחָבוֹת הֵם לוֹבְשִׁים? הָבָה נָכִין עֲבוּרָם בְּגָדִים חֲדָשִׁים כְּאוֹת תּוֹדָה עַל עֶזְרָתָם הַנְדִיבָה." הַסַּנְדְלָר הִנְהֵן בְּהַסְכָּמָה.
לְמָחֳרָת, בִּמְקוֹם לַחְתֺּךְ עוֹרוֹת לַנַעֲלַיִם, הוּא תָּפַר שְׁנֵי זוּגוֹת מַגְפֵי גַמָדִים זְעִירִים, וְאִשְׁתּוֹ תָּפְרָה חֻלְצוֹת וּמִכְנָסַיִם קְטַנְטַנִים וּמְהֻדָּרִים. בַּלַיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הֵם הֵנִיחוּ אֶת הַבְּגָדִים עַל שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה וְהִתְחַבָּאוּ שׁוּב. בִּשְׁעַת חֲצוֹת הוֹפִיעוּ הַגָּמָדִים. לְמַרְאֵה הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים הֵם קָפְצוּ וּפִזְזוּ מֵרֹב אשֶׁר. הֶם לָבְשׁוּ אֶת הַבְּגָדִים, וְהֵחֵלּוּ לִרְקֹד וּלְזַמַר...
אֲנַחְנוּ צֶמֶד גַּמָּדִים,
כָּל־כָּךְ שְׂמֵחִים וְנֶחְמָדִים.
יֵשׁ לָנוּ בְּגָדִים יָפִים כְּמוֹ אוֹר,
וְלֹא נֵאָלֵץ עוֹד נַעֲלַיִם לִתְפּר! .
הַסַּנְדְּלָר וְאִשְׁתּוֹ הִבִּיטוּ בָּהֶם וְחִיְּכוּ בְּאשֶׁר. הֵם לֹא הִצְטַעֲרוּ עַל כָּךְ שֶׁהָעוֹזְרִים הַקְסוּמִים שֶׁלָהֶם
לֹא יָבוֹאוּ יוֹתֵר. כָּעֵת הָיָה לָהֶם מַסְפִיק כֶּסֶף כְּדֵי לִתְפֹּר נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת בְּשֶׁפַי שֶׁבַע, וְהַכּל הוֹדוֹת לַגַּמָּדִים הַקְטַנִים.