לבד במערה, החורף מתקרב

לדב האף סתום והגרון כואב.

קשה דב לקום, קשה לדב לנשום,

הדב כל כך עייף ולא יכול לישון.

נאנח הוא וגונח, מתהפך לו סוב וסוב

אוי, הדב מרגיש לא טוב.

חבריו קוראים: "קדימה, בוא החוצה, לשחק", 

אך הדב מניע ראש ושותק לו, ושותק.

עכברון בודק במצח, אוי! הראש כולו לוהט!

ארנון מכין מקום חמים ונוח ושקט.

חום וקור, זעה צמרמורת, פה יבש ואף רטוב,

אוי, הדב מרגיש לא טוב!

עכברון שר ולוחש לו ומלטף את קצה אפו:

"אל תדאג יהיה בסדר כל החברים כבר פה."

הגירית הביאה מים, הנברן בישל מרק, 

חפרפרת מקררת את הדב הנאנק.

הם השקו אותו מספל וכיסו אותו טוב טוב,

אך הדב מרגיש לא טוב...

"ינשוף! גדרון!" עורב קרא,

"נלקט עשבי מרפא ונביא למערה".

תה צמחים מלוא הספל מגישה לו הגירית,

"עוד טיפה ועוד טיפונת, חיש מהר תהיה בריא".

אך הדב כולו גונח, משתעל, רועד בלי סוף,

אוי הדב מרגיש לא טוב.

חבריו טורחים בלי הרף,

זה שוטף וזה תולה,

זה דואג, וזה משגיח יום וליל על החולה.

מתהלכים הם חרש חרש, ושומרים על ידידם,

ומזמזמים שיר ערש עד שדובי דב נרדם....

כך השגיחו וטיפלו בו ושמרו עליו שעות,

כשהדב פקח עיניים הוא הרגיש כבר טוב מאד!

"טוב תודה, הכל בסדר" שר הדב ומהמהם,

"שום דבר כבר לא כואב לי, והכל הודות לכם,

ועכשיו נחגוג ביחד, שוב נצא ונטייל,

בין עצים בחוץ ביער נשחק ונשתולל".

אך....הארנב חטף נזלת, לנברן מתחיל לכאוב

הגירית וכל היתר מרגישים פתאום לא טוב...

אוי אוי אוי... לחש הדב, והידק סביבם שמיכה,

ולכל אחד מחבריו נתן חיבוק ונשיקה.

אל תדאגו, אמר הדב, והרגיע, וניחם

אתם טיפלתם בי - עכשיו אני אדאג לכם.