החורף הגיע. שדות וגבעות התכסו בשלג לבן-לבן. לארנבת לא היה דבר לאכול.

יצאה מביתה לחפש אוכל ומצאה שני גזרים. שבה הארנבת לביתה מרוצה מאוד, התיישבה ואכלה לה גזר אחד. כשסיימה חשבה לעצמה: "החורף הגיע ובחוץ קר כל כך, ובוודאי אין לחמור שום דבר לאכול."

"מוטב שאקח את הגזר הזה אליו," החליטה. קיפצה לה הארנבת בשלג ישר לביתו של החמור. טוק טוק טוק דפקה בדלת.

אך החמור לא היה בבית. הארנבת השאירה את הגזר בפתח ביתו של החמור וקיפצה לה בחזרה הביתה. החמור גם הוא יצא לחפש אוכל ומצא צמד תפוחי אדמה.

חזר החמור לביתו מרוצה, וכשהגיע הביתה גילה על סף ביתו גזר. "מאין הגיע הגזר הזה?" חשב בליבו. הוא אכל את תפוחי האדמה שמצא וחשב לעצמו.

"החורף הגיע ובחוץ קר כל כך. בוודאי לכבשה אין דבר לאכול. מוטב שאקח את הגזר הזה אליה."

דילג לו החמור לביתה של הכבשה. טוק טוק טוק דפק בדלת. אך הכבשה לא הייתה בבית.

בזהירות הניח החמור את הגזר בפתח ביתה של הכבשה ודילג בחזרה לביתו. הכבשה גם היא יצאה לחפש אוכל ומצאה ראש כרוב. שמחה מאוד ושבה לביתה מרוצה.

והנה בפתח הבית מונח לו גזר. "מאין הגיע הגזר הזה?" תהתה הכבשה. נכנסה הביתה, אכלה בתיאבון את ראש הכרוב וחשבה.

"החורף הגיע ובחוץ קר כל כך. בוודאי לצבי אין דבר לאכול. מוטב שאקח את הגזר אליו."

לקחה הכבשה את הגזר והלכה לבית הצבי. טוק טוק טוק דפקה בדלת. אך הצבי לא היה בבית.

הניחה הכבשה את הגזר ליד הדלת ומיהרה לביתה. הצבי גם הוא יצא לחפש לו מעט אוכל ומצא צרור עלים ירוקים. מיהר לביתו וכשהגיע ראה גזר מונח על סף הבית.

"מאין הגיע הגזר הזה?" חשב בליבו. הוא אכל את צרור העלים וחשב. "החורף הגיע ובחוץ קר כל כך."

"בוודאי לארנבת אין דבר לאכול. מוטב שאקח את הגזר הזה אליה." רץ הצבי לביתה של הארנבת, אבל הארנבת, שאכלה לה עד שהתמלאה, נכנסה למיטה ונרדמה. הצבי לא רצה להעיר אותה. הוא הניח בשקט את הגזר ליד מיטתה של הארנבת ומיהר לביתו.

כשהארנבת התעוררה, פקחה את עיניה, ראתה את הגזר ואמרה: "הגזר חזר שוב?" חשבה לרגע ואמרה: "בוודאי חבר טוב הביא לי את הגזר הזה."

אכלה הארנבת את הגזר כולו והיה טעים מאוד.