הגמד לולילול חי בתוך בית פטרייה. בכל יום יוצא אל היער לאסוף שורשים, זירעונים ופירות יער טעימים. את הכל שופך אל סיר הברזל הגדול ומבשל ארוחת מטעמים. הריח נישא למרומים ותכף ומיד מתאספים חבריו הטובים: הסנאי, העכבר והארנבת. כולם אוכלים מן המאכלים המשובחים.

בלילה כשכולם ישנים, מדליק הגמד לולילול את העששית שלו ויוצא אל היער לחפש אוצרות, יהלומים, אבני חן וגושי זהב נוצצים. עיף הגמד ונשען על גזע עץ לנוח. מלמעלה קורא הינשוף "טוּ, טוּ, השמעת? הידעת? מעבר לנהר הגדול שם שיחי האוכמניות הסגולות והמתוקות, טוּ, טוּ." חשב הגמד לולילול לעצמו: "באמת, מעבר לנהר שיחי אוכמניות, כדאי מאד לבדוק!"

בבוקר ארז הגמד בשק לחם וגבינה, לקח את גרזן הנדודים שלו והכניס לחגורה ויצא לדרך, אל הנהר הגדול. כשהגיע לנהר ראה שהנה הוא שוצף וקוצף, מי גשם רבים בו זורמים. מה יעשה? החליט הגמד לבנות סירה. מצא גזע עץ יבש, בעזרת הגרזן בעץ חוצב. כל היום חצב וחצב עד שהייתה לו סירה קטנה. אך השמש כבר שקעה, אין זה זמן להפלגה. מה עשה הגמד לולילול? הפך את הסירה והיה לו בית פטריה. הוציא מהשק את הלחם והגבינה, אכל ארוחה דשנה, הניח השק תחת ראשו וישן שנת ישרים. 

בבוקר הציפורים את הגמד מעירים: "ציף, ציף, ציף, זמן להתעורר, ציף, ציף, ציף, זמן לקום!" התעורר הגמד, הפך את הסירה חזרה על גבה והוביל אותה לנהר הגדול. הנהר שוצף וקוצף מי גשמים עזים. דחף הגמד את הסירה לנהר וקפץ פנימה. מיד החלו המים את הסירה סוחפים. הזרם חזק והגמד כמעט ואיבד שליטה על הסירה. מצא ענף שנסחף בזרם והחל חוטר בו כמו במשוט. וויש ווּש, וויש ווּש חוטר הגמד. לבסוף הצליח להגיע לגדה השנייה. תפס בענפי שרכים שממנה צמחו ומשך את הסירה לחוף.

טיפס ועלה אל הגדה והנה מרחוק ראה טירה גדולה. התקרב וראה שסביבה חומת אבן גבוהה. השתחל הגמד לולילול דרך החריצים בחומה ומה הוא ראה? בחצר הטירה המון שיחי אוכמניות סגולות ובשלות. אבל הוא ידע שאסור לו לקטוף בלי רשות. הלך אל הדלת של הטירה. דלת העץ גבוהה וכבדה כי בטירה גר ענק. דפק הגמד לולילול בדלת הטירה, אבל הגמד קטן והדלת עבה – שום קול לא נשמע. 

הסתכל וראה שלמעלה יש פעמון. טיפס הגמד לולילול מעלה מעלה, נתלה על החבל של הפעמון והחל מתנדנד הלוך חזור כמו נדנדה. הפעמון התחיל לצלצל בקול "גלינג גלונג, גלינג גלוג, גלינג גלונג". שמע הענק את קול הפעמון וירד מטה במדרגות, "בום, בום, בום", נשמע קול צעדיו בעודו יורד. פתח הענק את הדלת ולא ראה שום דבר, שהרי הגמד לולילול קטן והענק ממש ענק. "הה... כנראה הרוח טלטלה את הפעמון" מלמל הענק לעצמו וסגר את הדלת בחזרה. הגמד לולילול, הוא רק רצה לבקש רשות לקטוף כמה אוכמניות. החל שוב מתנדנד על חבל הפעמון וזה מצלצל בקול: "גלינג גלונג, גלינג גלוג, גלינג גלונג".  "מה זה יכול להיות?" קרא הענק ופתח שוב את הדלת. אך גם הפעם לא ראה דבר. "מישהו מהתל בי! מישהו צוחק לי!" קרא הענק וטרק את הדלת בחוזקה. הגמד לולילול המסכן, הוא רק רצה לקטוף אוכמניות חזר להתנדנד על חבל הפעמון שצלצל בקול גדול: "גלינג גלונג, גלינג גלוג, גלינג גלונג".הפעם הענק ממש כעס. "אני אראה לפרחח!" קרא, הוא פתח את הדלת ולא ראה דבר. "הי ענק!" צעק הגמד לולילול. הענק שמע קול רחש. "הי ענק!" צעק שוב הגמד יותר בקול. הענק מצמץ בעיניו. מהיכן מגיע הקול? אז הוא ראה את הגמד לולילול תלוי על חבל הפעמון. 

הענק הושיט את ידו והרים את הגמד קרוב לעיניו, "מי אתה?" שאל. "אני הגמד לולילול, באתי לבקש אם רשות לקטוף כמה אוכמניות." "הה... כמה אוכמניות לא יחסרו לי, רק חדל להתנדנד על חבל הפעמון שלי!" קרא הענק. הוא הוריד את ידו לאדמה והגמד קפץ מטה וצעק "תודה!" הגמד לולילול לא חיכה שהענק יתחרט ורץ לקטוף כמה אוכמניות, בשבילו הם היו גדולות כמו אשכוליות. הוא קטף חמישה אוכמניות סגולות עסיסיות, הכניס אותם לשק ושם פעמיו חזרה לסירה. בינתיים הגשם פסק ומי הנהר היו נינוחים ושלווים. הכניס הגמד את השק לסירה, דחף אותה למים והי הוֹ החל חוטר במרץ לגדה השנייה. כשחצה את הנהר מיהר חזרה לבית הפטרייה. שם חיכו לו חבריו: העכבר, הסנאי והארנבת. לכל אחד חילק אוכמנית עסיסית. באוכמנית תקעו כולם גבעול של חמציץ ושתו את המיץ כמו בקשית. את האוכמנית שנותרה החביא הגמד במרתף שתחת בית הפטרייה. הימים חלפו והגמד שכח מהאוכמנית שבמרתף. אך הפטרייה הוציאה שורשים ושתתה מהאוכמנית את המיץ, ולמחרת כולם ראו שגג הפטרייה התכסה בהמון המון כדורים סגולים. מאז יכול הגמד לקטוף מגג הפטרייה כמה אוכמניות שרק ירצה.