סיפור/ תיאטרון בובות- הפקעת הצמאה.
מאת:
מתוך: "מה לספר לילד" עיבוד: עפרית קלס
טיפות הגשם רקדו ושרו כל אותו יום:
"תיק תיק תק
טיף טיף טף
נטפי גשם אנו
להעריך הנה באנו -
עורי פקעת, עורי"
ענתה להם הפקעת:
"גשם נא השקני
כה צמאה ויבשה הנני."
טפטפו טיפות הגשם ואמרו:
"תיק תק תיק תק
הא לך מים
טיף טף טיף טף
דלי דליים.
שתי ורוויי
ומן האדמה בקעי"
שתתה הפקעת גדלה קצת.
ויום אחד התעוררה,
הקיצה ומסביבה הציצה:
"מה רב החושך באדמה
חושך ודממה"
שלחה הפקעת עלה לראות
מה נעשה על פני האדמה.
והיה עלה מקופל ורך,
לבנבן וצח.
שלחה אותו אל על ואמרה לו:
"לאדנה עתה צא
ובשורה טובה לנו הבא"
כפף העלה את ראשו הרך
חפר בגבו את האדמה
חפר וחקר, חקר וחפר
עד שעייף, ונאנח ואמר:
"אח אח, הדרך מה קשה
לעלה רך האדמה יבשה".
חפר עוד העלה,
דחף את האדמה בכוח
נבקעה האדמה
ויצא העלה אל העולם.
הציץ מטה
הציץ מעלה
הציץ ימינה
הציץ שמאלה
הציץ וראה:
שמש אורה בשמיים
על העשב טיפות מים
כפניני חן
מזהירות הן.
באו קרני אור ונשקו לו
באו טיפות טל ושרו לו
נשקו לו ושרו לי:
"עלה רך
גדל וצמח"
קרא העלה בשמחה ואמר:
מה טוב ומה נעים
בין עשבים ובין דשאים
בין קרני אור
בין טיפות טל
לגדול ולצמוח
לגיל ולשמוח.
גדל העלה גדל והוריק
ואל הפקעת שבאדמה לא שב.
ולאחר כמה ימים
שוב רקדו ושרו טיפות הגשם:
"תיק תק תיק תק
נטפי גשם אנו
טיף טף טיף טף
להעריך הנה באנו-
עורי פקעת, אורי."
ענתה להם הפקעת :
"לא שתיתי דייני
גשם שנית בוא והשקני".
טפטפו טיפות הגשם ואמרו:
"תיק תק תיק תק
הא לך מים
טיף טף טיף טף
דלי דליים.
שתי ורוויי
ומן האדמה בקעי"
שתתה עוד הפקעת את טיפות הגשם, תפחה וגדלה.
התעוררה, הקיצה ומסביבה הציצה.
שלחה הפקעת עלה שני, לראות את הנעשה על פני האדמה.
והעלה- מקופל ורך,
לבנבן וצח.
שלחה אותו ואמרה לו:
"מן האדמה עתה צא
בשורה טובה לנו הבא."
כפף עלה את ראשו דחף בגבו את האדמה. חפר וחקר חקר וחפר
עד שעייף ונאנח ואמר:
"אח אח הדרך כה קשה,
לעלה רך זו אדמה קשה".
חפר עוד
דחף את האדמה בכוח עד שנתבקעה
ויצא העלה אל העולם.
הציץ מטה
הציץ מעלה
הציץ ימינה
הציץ שמאלה
הציץ ואמר:
"שמש אורה בשמיים
על העשב טיפות מים
כפניני חן
מזהירות הן.
באו קרני אור ונשקו לו
באו טיפות טל ושרו לו
נשקו לו ושרו לו :
"עלה רך גדל וצמח"
אדמו פני העלה משמחה, קרא ואמר:
"אח, מה טוב ומה נעים
בין עשבים ובין דשאים
לגדול ולצמוח
לגיל ולשמוח"
גדל העלה גדל וגדל הוריק והזדקף
ולאדמה לא שב
ראתה הפקעת, שהעלה לא חזר לאדמה עמדה ושלחה פרח קטן.
והפרח אדום זעיר, עטוף עלים ושעיר.
שלחה אותו ואמרה לו:
"מן האדמה עתה צא,
בשורה טובה לנו הבא".
כפף הפרח את גבו
חפר וחתר חתר וחפר
עד שעייף נאנח ואמר:
"אח אח אח הדרך בה קשה
לפרח רך זו אדמה קשה"
חפר עוד דחף את האדמה בכוח עד שנתבקעה
ויצא הפרח אל העולם.
זקף את ראשו
פקח את עיניו
והציץ:
הציץ מטה
הציץ מעלה
הציץ ימינה
הציץ שמאלה
הציץ ואמר:
"שמש אורה בשמיים
על העשב טיפות מים
כפניני חן
מזהירות הן.
באו קרני אור ונשקו לו
באו טיפות טל ושרו לו
נשקו לו ושרו לו :
"פרח צח
גדל ופרח
צבעי חן
לך ניתן
ברוח זרע את בניך
על גבעות פזר זרעך."
שמח הפרח וקרא:
"אח, מה טוב ומה נעים
בין עשבים או בין דשאים
בין קרני אור
בין טיפות טל
לגדול ולפרוח
לגיל ולשמוח".
גדל הפרח האדים והזדקף.
ראה הפרח שהוא אחד ויחיד,
ואין לו חבר.
עמד וקרא:
" פרחים חברים מכל העברים
אל אל פני האדמה- בואו, בואו".
יצאו כלניות רבות מן האדמה
לבנות אדומות
סגולות ורודות
וכחולות.
הציצו כלניות וראו:
"שמש אורה בשמיים
על העשב טיפות מים
כפניני חן
מזהירות הן"
פתחו הכלניות ואמרו שירה:
"כלניות אנו
אחיות כולנו
אדומות כחולות
לבנות סגולות
השמש אבינו
האדמה אמנו
הגשם ישקנו
הטל יחיינו
וביחד נפרח
והעולם כולו ישמח."