היה זה קרוב לחג האילנות, באחד הלילות ביקש סבא חורף משר העצים לרדת אל האדמה ולראות האם העצים והפרחים התעוררו ומוכנים לחג.

 ירד שרמהעצים לאדמה וראה כי כולם עדיין נמים את שנת החורף שלהם: הרקפת עדיין לא התעוררה, העצים עוד ערומים ואפורים,  האדמה עוד חשופה. 

כולם ישנו את שנת החורף שלהם.

 חזר שרהעצים לסבא חורף ואמר כי כולם ישנים עדיין, כי לא שתו מספיק מים מהגשם, ועדיין לא קיבלו די קור.

אז נשף סבא חורף והביא רוח קרה שתקבץ עננןם רבים. אחר כך ביקש משר הגשם לבוא ולהמתטיר מטר עזה על האדמה. ולבסוף, לאחר שרוותה האדמה,  ביקש מהרוח לפזר את כל העננים ולהוציא את השמש הטובה מאחוריהם, לחמם את העצים ולהעיר אותם משנתם..

ירד שר העצים אל האדמה וראה כי לאט לאט הם פוקחים עינהם- ראשונה פקחו את עיניהם הסתוונית והכרכום, ואז הרקפת ואחריהם השקדיה הכלניות הנרקיסים ועוד פרחים ועצים רבים. 

 אז קרא אליהם שר העצים ואמר: כעת עמדו  וקבלו בגדיכם החדשים והחגיגיים לכבוד חג האילנות. עמדו כולם נרגשים עד מאוד לקראת קבלת בגדיהם החדשים, ושר העצים העניק לכל אחד מהם גלימה יפיפיה.

 לכלנית שמלה אדומה, לרקפת שמלה ורודה לנרקיס כתר לבן, ואילו לאילנות עלווה ירוקה וזוהרת. 

בינתיים, השמש ירדה בשמיים והירח עלה והכוכבים נדלקו, ורק ואז הגיע תורה של האחרונה- השקדיה הביישנית והשקטה.

אך אבוי נגמרו כל הצבעים וכל הגלימות של שר העצים. הרכינה השקדיה את ראשה בעצב, על כי השנה לא תתקשט לכבוד החג. ראה זאת הרוח ושלח לה קרן סהר לבנה. ליטםה אותה קרן הסהר ווקישטה אותה בשמלה לבנה כסופה ובוהקת.

השקדיה  מרוב אושר הסמיקה, ועל כל אחד מפרחיה הופיעו שני כתמים ורודים ועדינים. 

 ומאז בכל חג אילן לובשים כל הצמחים את בגדי החג שלהם, ולשקדיה השמלה יהיפהפייה והעדינה מכולם