היה היה, בזמנים רחוקים כמו חלום, מלך שהיו לו שתים-עשרה בנות יפהפיות כמו כוכבי השמים. כל לילה, כשהירח העגול זורח בחלון, הנסיכות היו נעלמות אל תוך חלומן, ובבוקר נעליהן היו בלות ומלאות בבוץ כאילו רקדו כל הלילה על האדמה הרטובה.

המלך התפלא מאוד. "איך יכול להיות?" שאל את עצמו. "הן ישנות בחדרן הנעול, ובבוקר נעליהן כה בלות?"

קרא המלך: "מי שיגלה את סוד בנותיי, יוכל לבחור באחת מהן לאישה וירש את המלכות!"

באו נסיכים רבים, צעירים וחכמים, אך כולם נרדמו בשמירתם ולא גילו דבר. המלך היה עצוב מאוד.

יום אחד הגיע לעיר חייל פשוט, שלבו היה טוב ועיניו צלולות. בדרכו פגש זקנה קטנה שביקשה ממנו פת לחם.

"בשמחה," אמר החייל, וחלק איתה את מעט האוכל שהיה לו.

הזקנה חייכה וברכה עליו: "ילד טוב, בליבך האור. קח את הגלימה הזאת - היא תעשה אותך נעלם כמו הרוח. אך זכור - אל תשתה מהיין שיגישו לך הנסיכות, רק העמד פנים ששותה."

כאשר הגיע הערב, הכינו הנסיכות ליין מתוק עם דבש ותבלינים. החייל העמיד פנים ששותה, אך השפיך את הכוס לתוך האדמה מתחת לחלון. עד מהרה נשמע נחירה חזקה - הוא העמיד פנים שנרדם.

הנסיכות קמו בשקט, לבשו שמלות זוהרות כמו קשת הירח, ונעלו נעליים של כסף וזהב. הנסיכה הגדולה פתחה דלת סתרים ברצפה, והן ירדו במדרגות סתר אל תוך האדמה.

החייל עטף את הגלימה הקסומה ונעלם לעיניהן, והלך בעקבותיהן.

ירדו וירדו, ופתאום הגיעו ליער קסום שעציו היו כסף טהור, והעלים נצצו כמו כוכבים. החייל קטף עלה קטן כהוכחה.

הלאה הלכו אל יער שני, שעציו היו זהב זוהר כשמש, ושם קטף עלה נוסף.

ובסוף הגיעו ליער שלישי, שעציו היו יהלומים נוצצים, והוא קטף גם משם עלה.

בסוף היער נפרשה לפניהם אגם זכוכית, ועליו שטו 12 סירות יפהפיות. בכל סירה ישב נסיך חתיך, והם המתינו לנסיכות.

כל נסיכה עלתה לסירתה, והחייל הנעלם עלה בחשאי לסירתה של הנסיכה הקטנה.

"מוזר," אמר הנסיך שחתר, "הסירה כבדה היום יותר מהרגיל."

"אולי זה הרוח החמה," ענתה הנסיכה התמימה.

הגיעו לארמון זוהר על אי באמצע האגם. שם נפתחו דלתות זהב, ונשמעה מוזיקה מתוקה כמו מים זורמים. הנסיכות רקדו עם הנסיכים עד שחר, ונעליהן נשחקו מהריקוד הארוך.

החייל צפה בכל זאת בהפתעה ובשמחה. איזה יופי! איזה קסם!

כששחר עלה, הנסיכות חזרו בדרכן. הן היו עייפות ושמחות, וכשהגיעו לחדרן נפלו על מיטותיהן ונרדמו תנומה עמוקה.

החייל מיהר לחזור למקומו והעמיד פנים שהוא ישן.

למחרת בבוקר שאל המלך: "ובכן, האם גילית את סוד בנותיי?"

החייל קם ופרש לפני המלך את שלושת העלים - הכסף, הזהב והיהלום.

"מלכי הטוב," אמר בכבוד, "בנותיך יורדות כל לילה ליער קסום מתחת לאדמה, ושם הן רוקדות עם נסיכים בארמון נפלא עד שחר."

הנסיכות הסמיקו והודו שזאת האמת.

המלך שמח מאוד. "בחר לך כלה מבין בנותיי," אמר לחייל.

החייל, שהיה חכם ולבו טוב, בחר בנסיכה הגדולה שהייתה עדינה ושקולה.

נעשתה חתונה גדולה שארכה שבעה ימים ושבעה לילות. החייל והנסיכה חיו בשמחה ובשלום, והמלכות פרחה תחת שלטונם הטוב.

ומה עם הנסיכות האחרות? הן המשיכו לרקוד בלילות, אך עכשיו בגלוי בארמון, ואור השמחה שלהן הפיץ אושר על כל הממלכה.