מתנת הים
מאת:
(מתוך מה אספר לילד כרך 2)
על שפת הים עומד בית קט.
בבית גר דייג עם ביתו גליה.
יום יום יוצא הדייג אל הים, יושב בסירתו הקטנה, ושט רחוק רחוק לדוג דגים.
וגליה אני נשארת יחידה בבית.
אין לגליה צעצועים לשחק בהם אין לה חברים ילדים, רק חבר אחד גדול יש לגליה: הים.
כל יום יוצאת גליה אל חוף הים, יושבת ומביטה אל המים הכחולים, אל הגלים השובבים, מסתכלת בסירות הלבנות ומשחקת עם הצדפים היפים, ועם הסרטנים הקטנים הרצים על החוף.
פעם אמר הדייג לגליה: "גליה הולך על העירה, למכור את הדגים שדגתי בים. הרוצה את ללכת איתי? "כן כן!"
אומרת גליה בשמחה.
הלכו והלכו. בעיר רואה גליה את הרחובות הארוכים, את הבתים הגבוהים, ואת החנויות הגדולות. עוברת גליה על יד חנות צעצועים, עומדת להסתכל בחלון הראווה, ובחלון היא רואה הרבה צעצועים: אווירונים, מכוניות, אוניות קופים, קוביות.
אך יותר מכל מוצאת חן בעיני גליה בובה אחת גדולה ויפה. לבובה שערות תלתלים שחורות עיניים חומות לחיים אדומות ושמלה נהדרת!
"הו אבא, כל כך רוצה אני את הבובה!". האב מחליק את את ידו על ראש ילדותו הקטנה, ואומר: "לא ילדתי, לא אוכל. הבובה הזו יקרה יקרה מאוד."
רוצ גליה מאוד את הבובה, מצטערת מאוד, אך יותר אינה אומרת דבר.
עומדת גליה עוד רגעים אחדים על יד חלון הראווה, ובצער נפרדת מן הבובה.
ומאז חולמת גדליה תמיד על הבובה היפה, שראתה בחלון. יום אחד התחוללה סופה עזה על הים. ווווווו… נהם הרוח, ששששש… התנפצו הגלים אל החוף. בשצף קצף סער הים.
אבא של גליה אינו יכול לצאת לדייג. עומד על החוף ומתקן רשתות וגליה על ידו. מביט הדייג על ילדתו הלבושה קרועים, מסתכל ואומר: "מחר יום הולדתך ביתי, ישקוט הים אצ לדייג אמכור את כל הדגים, ואקנה לך שמלה חדשה לכבוד יום חגך."
שומעת גליה ורוצה מאוד לבקש מאבא שיקנה לה במקום השמלה החדשה את הבובה היפה שראתה בחלון. אולם גליה שותקת, יודעת כי אבא אינו יכול לקנות את הבובה, כי יקרה היא. הרימה גליה אבן קטנה זרקה אותה לתוך הים ואמרה: "הים ימי, חברי, מחר יום הולדתי. התביא לי מתנה?"
צללה האבן בתוך המים והים לא ענה דבר. צחקה גליה, צחקה גם אביה, צחק גם הים, וגליו השובבים נרגעו והתרפקו והתגלגלו לרגליה של גליה.
למחרת הי הים שקט. יצא אביה של גליה אל הים, דג רשת מלאה דגים, הלך העירה וקנה לביתו שמלה חדשה לכבוד יום הולדתה, וחזר הביתה שמח ועליז. וגליה יצאה בינתיים לשחק עם הים, והנה מה היא רואה צף על פני הגלים? רצה גליה אל אביה וקראה: "אבא הבט ראה! דבר מה צף על פני המים".
אמר אבא: "סערה גדולה הייתה אתמול בים, ואלו שברי עצים שהביאו הגלים ממרחקים."
אך גליה רצה ורואה: "מה זה אבא הרי זו תיבה. הבט, תיבת עץ."
ניגש הדייג אל התיבה ופותח אותה והנה בובה גדולה ויפה בתיבה. שערותיה תלתלים שחורים, עיניה חומות ולחייה אדומות.
מסתכלת גליה בבובה מסתכלת ולא מאמינה למראה עיניה, הרי בובה זו יפה עוד יותר מן הבובה שעמדה בחלון הצעצועים בעיר!
הוציא אבא של גליה את הבובה מהתיבה, הגישה לגליה ואמר: "הנה מתנה מאת הים ליום הולדתך!".
נטלה גליה את הבובה בזרועותיה לחצה אותה טל ליבה ולחשה: "ים ימי, חברי, חן חן לך על מתנתך היפה, על הבובה היקרה." עליזה ושמחה הלכה לביתה, ושמחתה גדלה שבעתיים כאשר ראתה והנה על המיטה שמלה- מתנת אבא. יום גדול היה לגליה, יום חגה, יום הולדתה, יום אושר ושמחה.