מאחורי ההרים הגבוהים, בעמק נסתר וחבוי מן העין חיה משפחת הרועים. האב נושא את תרמילו על שכמו, מטהו בידו ועדר הכבשים אחריו. ימים רבים  נודד בין העמקים הנסתרים. בבית ילדות קטנות ויפות תואר, רצות קופצות ומשתובבות. הבת הגדולה שיער ארוך ויפה לה, שזור לצמה ארוכה, חיוך קסום על פיה ועיניים שרואות למרחקים. עוזרת לאימה בכל עבודות משק הבית: מבשלת וכובסת, את ערוגות גן הירק מעשבת ואת הילדים הקטנים מלבישה וממרקת. ואמה תמיד מזמזמת לה ניגון קטן, מנקה ומסדרת, אוהבת, מחבקת וכשצריך תמיד עזרה נותנת.

בלילה, כשכולם ישנים, מתגנבת הילדה החוצה מן הבקתה, שוכבת על העשב הרך והנעים ומביטה בכוכבים. חולמת על מקומות אחרים... עיניה אט אט נעצמות, רוח קלילה נושבת, את הילדה מלטפת. "בואי..." לוחשת לה הרוח "בואי איתי..." ואת הילדה בשנתה מרימה, נושאת אל ארץ רחוקה...

ציוץ הציפורים מעיר את הילדה משנתה. בחוץ כבר השמש זורחת .פוקחת הילדה את עיניה ומביטה, ולא מאמינה. הרי היא בתוך ארמון גדול ומלכותי. "היכן אני נמצאת?" תוהה הילדה בלבה. קול דפיקה נשמע. האומנת  דופקת  על הדלת. "נסיכתי האהובה, הגיע הזמן לקום, המלך מחכה לך וגם המלכה" . קמה הילדה ומסתכלת לכאן ולשם. כהרף עין האומנת בשמלת מלמלה אותה עוטפת, את פניה רוחצת, את שיערה המלכותי מסרקת ושרשרת עם אבן חן על הצוואר עונדת. "הו, עכשיו את נראית כמו נסיכה!" אומרת האומנת רוכנת מעל הילדה ונושקת למצחה. יוצאות השתיים מן החדר וצועדות אל גינת הארמון. בחוץ מפזם לו הגנן האהוב, מוציא גזרים מערוגת הירק. "נסיכתי היקרה..." קורא לה וקורץ בעינו "הבוקר מחכה לך גזר מתוק לארוחת הבוקר." מנפנפת הנסיכה בידה לשלום אך האומנת אותה גוררת: "די למשחקים המלך מחכה".

השער הגדול נפתח אל עבר חדר המלך. בפנים כבר יושבים כולם, המלך עם כתר זהב לראשו, המלכה בשמלת קטיפה וגם המשרת הנאמן, ידידה היקר. "את רוצה להגיד ששכחת?" אומרת המלכה "הרי היום יום הולדתך, והכנו לך הפתעה גדולה, בואי יקירתי." מחבקת המלכה את הנסיכה ומגישה לה תיבה קטנה. "הנה לך..." מושיטה המלכה את התיבה. המלך מביט בנסיכה, חיוך רחב על פיו ועיניו שמחות ואוהבות. אט אט פותחת הנסיכה את התיבה, מביטה בה ונשימתה נעתקת: מבפנים אור זוהר, זהו חליל הפלאים שתמיד רצתה. "קדימה, קדימה אין לנו את כל היום" אומרת האומנת, "תנגני בו כבר!". בהיסוס וציפייה מגישה הנסיכה את החליל לפיה, הרוח נושבת, ולפתע מנגינה מופלאה מתנגנת. מנגינה רחוקה וקסומה. מספרת על ארץ אחרת, על נחלים והרים ושדות ירוקים, על ילדים שרצים, משחקים וצוחקים, על פרפרים ופרחים, וציוצי ציפורים. והמנגינה מתנגנת ומתנגנת... 

"ילדתי היקרה" אומר המלך בקול רם ונישא, "חליל פלאים זה לך הוא במתנה. נגני בו עוד ועוד, והרוח הטובה תישא את נפשך לכל אשר יחפוץ ליבך."