על שפת ים כחול בבית קטן ודל גרו דייג זקן ואשתו.

הדייג הולך לים בכל יום, פורס במים רשת ללכוד דגים. את הדגים מוכר וכך היו מתפרנסים בדוחק.

ובביתם הגג דולף החלונות שבורים,וכסף לתקן אין.

והנה יום אחד ירד הדייג כדרכו אל הים והרשת איתו. השליך הדייג את הרשת למים- פעם אחת ופעמיים ולא עלה בה דבר, מלבד חול עשב ים ומעט אבנים.

ניסה הדייג בשלישית, השליך את הרשת למים, משך אחת ושתיים, והנה מה בפנים? משהו מנצנץ שם בין האבנים. דג זהב! דג זהב קטן ויפהפה. נדהם הדייג ואמר: "30 שנה אני דג דגים, והרבה שנים חייתי, אך דג זהב כזה- עוד לא ראיתי."

עוד הוא מתפלא, והנה פתח דג את פיו ודיבר וכך הוא אמר: "דייג יקר בבקשה החזיר אותי לים, שלחני לחופשי ואני אמלא את כל משאלותיך."

ריחם הדייג על הדג והחזיר אותו למים אחת ושתיים. צלל הדג בים והדייג חזר לביתו, וסיפר הכל לאשתו.

כעסה האישה על בעלה, וכך אמרה:

"מה איתך דייג טיפש, הרי יכולת לבקש שיתקן לנו הדג דבר ראשון. ואם אפשר שיתקן - את כל החלונות גם כן."

הלך הדייג אל שפת הים וקרא: "דג דג- אם אתה שומע- תקן לנו הגג. ואם אפשר עוד לבקש- גם את החלונות חדש".

עלה הדג, הציץ מהמים, ואמר אחת ושתיים: "לך לביתך ואל תדאג, הכל מוכן לך דייג".

הדייג שב לביתו, ומה הוא רואה?

הבית נראה כמו חדש ממש, הגג מכוסה רעפים החלונות חדשים מבהיקים.

אך אשתו כועסת, לא מרוצה- מה את רוצה?

אומרת האישה לבעלה: "מה איתך דייג טיפש? יכולת לבקש בית חדש גדול ומפואר, לא כמו שלנו קטן וצר. אני רוצה לחיות כמו גברת? לך ובקש לנו בית לתפארת. אם אפשר גם רהיטים ואולי גם משרתים… ואם כבר אז… גם תכשיטים!"

מיהר הדייג לשפת הים וקרא: דג דג! דג דג! וכאשר ביקשה אשתו ביקש הוא מהדג. עלה הדג, הציץ מהמים, ואמר "אחת ושתיים. לך לביתך ואל תדאג הכל מוכן לך דייג".

הדייג שב לביתו, ומה הוא רואה?

בית גדול בנוי לתפארת שלוש קומות וכניסה מהודרת. ושם בכניסה עומדת אשתו הגברת. אך היא כועסת, היא לא מרוצה. מה את רוצה?

אומרת האישה לבעלה: "מה איתך דייג טיפש, הרי יכולת לבקש- ארמון הכי יפה שיש. תלך לדג ובקש שיעשה אותי מלכה. קדימה אני מחכה!"

הלל הדייג אל שפת המים וקרא: דג דג! דג דג! וביקש את כל שאמרה לו אשתו.

עלה הדג, הציץ מהמים, ואמר: "אחת ושתיים. לך לביתך ואל תדאג, הכל מוכן לך דייג."

הדייג שב לביתו, מה הוא רואה?

ארמון כולו זהב, ושער גדול עומד לפניו 20 ומאה מדרגות מובילות אליי. עולה הדייג לאיטו במדרגות, נכנס אל הארמון, ושם על ספה מהודרת בשמלה מפוארת יושבת אשתו המלכה עם כתר, ותכשיטים ומשרתים וכל היתר .

אך היא כועסת, היא לא מרוצ.ה מה את רוצה?

"מה איתך דייג טיפש עד מתי נרוץ ונבקש? לך ותפוס את הדג עושים אותו בכד, כל מה שנבקש הוא יעשה מיד." הלך הדייג אל שפת הים כמו שציוותה אשתו אבל הדג לא בא. לא בא בכלל הוא פשוט נעלם וצלל.

חזר הדייג הזה לביתו ומה הוא רואה? במקום ארמון רק בית דל וגג דולף וחלונות שבורים. ובפתח הבית עומדת אשתו בשמלה ישנה ובלויה והיא בוכה. חיבר הדייג את אשתו ואמר, "יש לנו זה את זו ומי צריך את כל השאר".

וזה הסוף.