ערב אחד בסתיו יצא אבא אל חצר הבית.

הביט בשמיים, הביט בירח, הביט בכוכבים ואמר, "מחר נתחיל לבנות סוכה."

למחרת בבוקר יצאו כל בני המשפחה אל החורש ואספו ענפים ארוכים ויבשים וגררו אותם אל החצר. בעזרת מעדר חפרו בורות עמוקים, העמידו בתוכם את הענפים הזקופים, ישרים וגבוהים.

אז מילאו את הבורות באדמה ובאבנים, כך שהענפים יהיו יציבים. בעזרת חבלים קשרו ענפים זה לזה והסוכה עמדה איתנה על האדמה. אמא הביאה בדים ויחד תלו אותם עד שלסוכה היו קירות סביב סביב.

"עכשיו," אמרה אמא, "נלך לישון ואחר כך נמשיך במלאכה."

למחרת יצאו כל בני המשפחה אל מטע התמרים. את גדיד התמרים סיימו זה עתה ועל האדמה נחו כל ענפי התמר.

מוכנים ערימות ערימות של ענפי תמר נקשרו בחבלים ונלקחו אל החצר. אבא לקח סולם והשעין אותו על הסוכה וכל בני המשפחה העבירו אליו ענף אחר ענף עד שהסוכה כוסתה בסכך. 

את הסוכה קישטו בשרשראות וברימונים, ריפדו במחצלות ובשטיחים והסוכה עמדה מוכנה, שמחה ואיתנה.

את כולם הזמינה. 

הגיע ערב חג הסוכות. אכלו בני המשפחה ארוחת חג בסוכה.

הגיע הזמן ללכת לישון. פרשו את המצעים על רצפת הסוכה וכולם נשכבו בין השמיכות והכסתות הרכות והנעימות. מתוך עלי הסכך הציצו הכוכבים הזוהרים. 

חושך ירד, כוכב במרום, מברך שנת שלום.