לפני שנים רבות, הרחק הרחק מכאן, חיו אישה טובה עם שלושה בנים בכפר אחד קטן.

והאישה אהבה את בניה מאוד מאוד. סיפרה להם מעשיות, אפתה להם עוגיות, שיחקה איתם אינספור משחקים והרפתקאות, עזרה להם תמיד בשיעורים, ובחורף הקר סרגה להם סוודרים, ויחדיו הם היו מאוד מאושרים. 

וגם הבנים אהבו את אימם הטובה, ציירו לה ציורים ועזרו לה בחדווה, עבדו איתה בבית וגם בחווה. הביאו לה פרחים ושימחו את לבבה, ומילאו כל משחק בשיר ואהבה.

אך הנה בוקר אחד קמו הילדים משנתם, והנה הבית דומם ולא שמעו את קולה של אימם. חיפשו במטבח, בחצר, בסלון, בכל פינה, ומצאו את אימא שוכבת במיטה, חולה וישנה.

פרצו למטבח והביאו לה כוס מים, אך אימא לא פתחה את העיניים, לא פשקה את השפתיים. ליטפו לה את היד ושרו לה שירים רכים. אך ראשה של אימא נותר שמוט על הכרים.

נגעו לה במצח והוא לוהט וחם, ורצו מיד לקרוא לרופא הכפר החכם. בדק הרופא את אימא היטב, ואמר כי יש לה חולי מסוכן וגם כואב, ולרפא אותה אפשר רק על ידי דבר אחד: מיצוי מפרח נדיר ומיוחד.

"פרח לב הזהב, הצומח בראש ההר הגבוה מכולם. אך השביל אליו תלול מאוד וקשה ומסוכן," אמר הרופא.

אמר האח הגדול, "אם אצא להביא את פרח לב הזהב, מי יישאר ויטפל באימא עכשיו?"

אמר האח השני, "אם אני אצא להביא את פרח לב הזהב, מי יישאר ויטפל בבית ובחיות החווה עכשיו?"

אמר האח הצעיר, "אני אצא להביא מרפא לאימי, ואהבתי תעמוד לי ותעזור לי בדרכי."

הוא ארז לו קצת אוכל ומים בתרמיל, ופנה וירד במורד השביל.

הדרך הייתה קשה וארוכה, והשמש החמה על ראשו מכה. והנה הוא מגיע ליער סבוך ואפל, והשביל עובר, מסתבך, מתפתל. "איך אמצא את פרח לב הזהב?" חושב הנער הצעיר ודמעות בעיניו.

"קרא, קרא!" כך מצמרת עורב שחור כנף. "אעזור לך לחצות כי זה יער מכושף. ובתמורה תיתן לי את האוכל שלך, וכך תביא את פרח לב הזהב לאימך."

מיד הוציא הילד את לחמו מהתרמיל, והעורב הראה לו את דרכו אל השביל. והנה הוא מגיע לנהר עמוק ורחב. "איך אחצה אותו?" הוא חושב, ודמעות בעיניו.

"קרא, קרא!" מהמים ברבור צחור כנף. "אעזור לך לחצות כי זה נהר מכושף. ובתמורה תיתן לי את הנעליים שלך, וכך תביא את פרח לב הזהב לאימך."

מיד חלץ הנער את נעליו, וחצה את הנהר על הברבור בין שתי כנפיו. כך יחף ורעב ורועד מקור, הוא ממשיך בשביל כי אסור לו לעצור. והנה הוא מגיע להרים הגבוהים, ובהם צוקי סלע חדים משוננים.

מטפס ונופל, נשרט ונחבל, אך יודע כי למעלה מחכה לו הפרח המיוחל. בכוחותיו האחרונים ממש הגיע לפסגת ההר המבוקש, ושם עומד זקוף וניצב פרח לב הזהב. 

התכופף אל הפרח והריח את ניחוחו, והרגיש איך כוחותיו שבים ומתרפא כל גופו.

קטף הילד את הפרח בזהירות, וירד מההר הגבוה כחתול במהירות. הרגיש קל כנוצה את הנהר חצה, וגם את היער עבר במרוצה. כבכנפי נשרים את הדרך עבר, וכל הזמן על הפרח, קרוב אל ליבו הוא שמר, בטוח ומוגן ושמור מכל משמר.

עם ליל הגיע הנער אל כפרו, ונכנס מהר לחדרה של אמו. נתן לה להריח את הפרח הקסום, והאם פתחה עיניה, והחלה מהר לקום. באהבה חיבקה את בנה אמיץ הלב, ונשקה את כל פצעיו, והעלימה כל כאב.

בשיר, בתודה, בצחוק ובשמחה, החלו אז לחגוג כל בני המשפחה.