כל יום, בשעות אחר הצהריים, בשובם מבית ספרם, היו הילדים הולכים לשחק בגנו של הענק. היה זה גן רחב ידיים ויפה מאוד, ובו עשב ירוק ורך. מתוך העשב הציצו זוהרים ככוכבים, פרחים יפהפיים.

גם עשרה עצי אפרסק היו בגן, ובאביב פרצו פריחיהם כניצת פרחים ורדרדת. ולעת הסתיו נשאו העצים פרי נחמד וטוב למאכל. ציפורים ישבו על עצי הגן, ושרו.

וכה נפלא היה שירן, עד שהילדים היו חדלים ממשחקיהם, ומאזינים להן. "כל כך טוב לנו כאן," היו הילדים קוראים זה אל זה.

אבל באחד הימים שב הענק אל ביתו. הוא התארח אצל ידידו, הענק מקורנוול, ובילה בחברתו שבע שנים תמימות. בשבע שנים אלה אמר הענק כל מה שהיה לו לומר, כי אוצר דבריו היה מוגבל. ועל כן גמר אומר לשוב אל ביתו שלו. בשובו ראה הענק את הילדים משחקים בגנו.

"מה אתם עושים כאן?" צעק הענק בקול נורא, והילדים נמלטו על נפשם.

"הגן שלי הוא הגן שלי!" הכריז הענק. "זה פשוט ומובן לכל אחד, ואני לא מרשה לאיש מלבדי לשחק בו."

הענק הקים סביב גנו חומה גבוהה, ועליה הציב שלט: "מסיגי גבול יענשו", כי הענק היה אנוכי מאוד, ולילדים לא היה מעתה איפה לשחק. ניסו תחילה לשחק בדרך העפר, אבל היא הייתה מלאה אבק ואבנים חדות, ולילדים לא היה טוב שם. בתום הלימודים היו הילדים משוטטים ליד חומת הגן הגבוהה, ומדברים על הגן הנחמד, שמעבר לה. "כל כך טוב היה לנו שם," היו אומרים זה לזה.

והנה בא האביב, ובכל מלוא הארץ הנצו הפרחים וצייצו הציפורים. רק בגנו של הענק הרשע עוד שלט החורף. הציפורים לא רצו לשיר בו, כי לא היו שם ילדים, והעצים שכחו ללבלב ולפרוח.

מפעם לפעם הציץ פרח נחמד מתוך העשב, ראה את השלט, וכל כך צר היה לו על הילדים, עד כי שב והחליק אל תוך האדמה, והמשיך בשנתו. רק השלג והכפור היו שמחים ומאושרים. "האביב פסח על הגן הזה!" קראו בחדווה, "ואנו נוכל לחיות כאן כל השנה."

השלג כיסה את העשב בשמיכתו הלבנה הגדולה, והכפור צבע את כל העצים בכסף. אז הזמינו השלג והכפור את רוח הצפון להתארח בגנם, והוא בא. עטוף היה פרווה, וכל היום נשב בארובות.

"איזה שעשוע נפלא," אמר, "נזמין גם את הברד לבקרנו."

כך הצטרף גם הברד לאחיו, ובכל יום טרטר שלוש שעות תמימות על גג טירתו של הענק, עד ששבר את רוב הרעפים, ואז התרוצץ לו סחור סחור בגן, שועט ככל יכולתו. אפור היה לבושו, ונשימתו קרה וחזקה.

"אינני מבין מדוע האביב מתאחר כל כך," חשב הענק. הוא ישב בחלון טירתו, והסתכל בגנו הלבן.

"אני מקווה שמזג האוויר ישתפר במהרה."

אבל האביב לא בא, וגם לא הקיץ, והסתיו הביא פרי זהוב לכל הגנים, ורק לגנו של הענק לא הביא דבר. וכך שרר בגן חורף כל השנה, ורוח הצפון, הברד, השלג והכפור חוללו להם בינות לעצים.

בוקר אחד שכב הענק במיטתו, והנה שמע לפתע צלילים נפלאים. מתוקים מאוד היו הצלילים באוזניו עד שדימה בנפשו, שאלה נגני המלך שעצרו תחת חלונו. ואולם היה זה רק פרוש קטן ששר ליד החלון.

ורק בגלל שעבר זמן רב מאז ששמע הענק צלילים כאלה בגנו, נשמע לו ציוץ הציפור כמנגינה היפה ביותר בעולם. פתאום חדל הברד לטרטר מעל הטירה, ורוח הצפון הפסיק לנהום, וניחוח בושם נפלא בא מבעד לחלון.

"אני חושב שהאביב הגיע סוף סוף," אמר הענק.

קפץ ממיטתו והביט החוצה. מה ראה הענק בגנו? אכן, נפלא היה המראה שראו עיניו. דרך פרצה קטנה בחומה נכנסו הילדים פנימה, והתיישבו על ענפי העצים.

והעצים שמחו מאוד שהילדים שבו, ומיד התכסו פרחים, ופרסו בעדנה את זרועותיהם על ראשי הילדים. והציפורים התעופפו הנה והנה, וצייצו בחדווה, והפרחים עלו מתוך העשב הירוק וצחקו. נפלא היה המראה הזה.

רק בפינה אחת עוד שלט החורף. הייתה זו פינתו המרוחקת של הגן. שם עמד לו ילד קטן. כה נמוכה הייתה קומתו, עד שלא יכול להגיע אל ענפי העץ, והוא התרוצץ מתחתיו, ובכה מרה. העץ המסכן היה עדיין מכוסה שלג וכפור, ורוח הצפון נהמה מעליו.

"טפס, עלה, ילד קטן," קרא לו העץ, והרכין מטה את ענפיו לעומתו. אולם הילד היה קטן מדי, ולא יכול לטפס בעץ. ליבו של הענק נמס בקרבו בהביטו במראה הזה.

"עכשיו אני יודע מדוע לא בא האביב אל גני. ארים את הילד הקטן הזה אל ראש העץ, ואז אהרוס את החומה עד היסוד, וגני יהיה מעתה מקום משחקם של הילדים."

הוא מיהר אל דלת טירתו, פתחה ויצא אל הגן. בראותם אותו, הילדים נבהלו מאוד ונמלטו כולם, ומיד היה הגן כולו שוב אך ורק חורף.

ורק הילד הקטן לא ברח כי עיניו מלאות היו דמעות, והוא לא ראה את הענק הקרב אליו. בא הענק בשקט מאחוריו, ולקחו ברוך בזרועותיו, והרימו אל בין ענפי העץ.

ופרחי העץ פרחו מיד, והציפורים באו ושרו את שיריהן בין ענפיו. הילד הקטן הושיט את שתי ידיו וחיבק את צווארו של הענק, ונשק לו.

ושאר הילדים ראו כי שינה הענק את החלטתו, והם רצו-רצו אל הגן, ואיתם בא האביב.

"זהו גנכם אתם, ילדים נחמדים," אמר הענק, והוא נטל גרזן גדול וניפץ את החומה עד היסוד.

ואנשים שהלכו אל השוק בצהרי היום ראו את הענק משתעשע עם הילדים בגן היפה מכל אשר ראו מעודם.

כל היום כולו שיחקו הילדים בגן, ולעת ערב באו אל הענק לברכו בלילה טוב.