אי שם בערבות הצפון נודדים עדרים של סוסים. שחורים ולבנים מהירים וקופצניים. נודדים בין כרי העשב אל עבר מסתור ומחסה. ובין סוסי העדר אמא סוסה לה נולד סייח קטן. שחור כולו עם כוכב לבן במצחו. מדלג ומקפץ ואינו שם לב היכן אימו ולאן נודד עדרו. רק דבר אחד בראשו לראות כל פרח, לטעום כל עשב ולהביט בכוכבים שבשמי הליל. עדר הסוסים רץ במהירות למרחקים אל עבר ההרים הגבוהים. התעייף הסייח ואמר בלבו אנוח כאן רגע קט. התיישב על כר דשא רך וטוב ונרדם. בחוץ כבר שקעה השמש וצינת הליל כיסתה את הסייח הצעיר בעודו ישן.

והנה, ממש מרחק פסיעה קצרה ממקום לינתו כפר קטן. לעת ערב כל ילדי הכפר הולכים לשון בביתם. רק ילד אחד נותר ער. לא ינום ולא ישן. יוצא הוא בחשאי אל הגבעה הקטנה שליד הכפר לצפות בכוכבים. מרים ראשו אל על – אל השמים השחורים. פתאום הבזק בשמים וכוכב זוהר נופל ממרום אל עבר כרי הדשא. "וודאי אות הוא משמים" אומר הילד בלבו. "אצא לחפש את הכוכב שנפל" מדליק את העששית הקטנה שלצדו ויוצא לחפש את הכוכב שנפל. בלבו מתנגנת מנגינה קטנה ועיניו תרות ומחפשות אחר כוכב הפלאות. הולך והולך ומחפש. רגע מה זה שם? בעשב ישן סייח. ניגש הילד ומתקרב – אכן סייח בר הוא זה. "כיצד הגיע לכאן?" שואל הוא בלבו "בוודאי קר לו בצינת הליל" שוכח הנער מהכוכב הזוהר ורץ אל הכפר. כעבור זמן קצר חוזר הוא עם סמיכת צמר חמה. מכסה את הסייח הצעיר. "הא לך סוסי הטוב" מלטף את רעמתו של הסייח וזה פוקח עיניים ומושית את ראשו כמו מודה לנער ומבקש דבר מה. "אה... ", אומר הנער בלבו "איך לא חשבתי..." אץ ורץ חזרה לכפר וחוזר כעבור רגע קט עם קערה מלאה גזרים טריים וטובים "ישר מהגינה" אומר לסוס בעודו מושיט לו גזר אחר גזר. הסוס נוהם בתודה. "אוי שוב שחכתי, חכה רק רגע סוסי הנחמד" אץ ורץ הנער וחוזר עם דלי מים. שותה הסוס מלוא לוגמיו, צוהל בשמחה ואז שב ומתכרבל בשמיכה. מצטופף הילד לידו תחת השמיכה החמה ונרדם אף הוא. בשמים משקיפים הכוכבים מנצנצים באורם הטוב ושומרים על צמד הרעים.

השכם עם שחר, עוד לפני שזורחת השמש מקיץ הנער משנתו. "שש... הסוס עוד ישן" אומר בלבו. קם בחשאי ורץ חזרה אל כפרו. מעיר את חבריו הטובים ולוחש להם בסוד – "בואו, בואו". יוצאים הם בשקט מן הכפר. הולכים בדרך ואוספים חציר מתוק בשביל הסייח. כשמגיעים הנערים אליו כבר פקח הסייח את עיניו. מלטף הנער את ראשו "אל תפחד אלה חברי הטובים" מגישים לו הנערים את החציר הטעים והסייח צוהל ואוכל בשמחה. אז קם קופץ וצוהל. לפתע רואה הנער את הכוכב על מצחו של הסוס – "אהה... עכשיו אני יודע לאן נפל הכוכב משמים." הסוס מתקרב לרגע קט מהנהן בתודה לנער הנחמד ואז בדהירה מהירה רץ בעקבות העדר. מביט לאחור וצוהל "תודה – באביב אשוב בחזרה...". מביט בו הנער בחדווה וקורץ בעינו בחזרה.