האפון הקטן
מאת:
היו היו לפני שנים חמישה אפונים עגולים וירוקים בתוך תרמיל ירוק. חמישה אפונים אחים, ירוקים, עגולים ושמחים גרים בבית ירוק.
בחורף הם היו קטנים קטנים, והיה להם הרבה מקום בתרמיל. אבל לאט לאט הם גדלו וגדלו, וכשהגיע האביב היה כבר צפוף בתרמיל, ולא היה מקום.
"מה יקרה לנו?" שאלו האפונים.
"אין לנו מקום בתרמיל שלנו, לאן נלך?" אמר האפון השמן.
"משהו בוודאי יקרה כבר," אמר האפון הקטן, "וזה יהיה משהו משמח," אמר אפון לא גדול ולא קטן. ואכן, משהו באמת קרה.
ילד שובב שעבר ליד שיח האפונים, אסף את התרמיל בידו, והתרמיל התפקע. חמישה אפונים אחים, ירוקים, עגולים ושמחים התגלגלו החוצה.
"אוף," אמר הילד, "עכשיו יש לי חמישה כדורים למשחק."
הוא הקפיץ אותם, גלגל אותם, העיף אותם באוויר. אפון אחד התעופף אל השמש, אפון שני התעופף לעץ רחוק, אפון שלישי נפל לבור, אפון רביעי התגלגל במורד הרחוב, ואפון החמישי עף ונתקע בחריץ שעל אדן החלון.
ליד החלון הייתה מיטה, ובתוך המיטה שכבה ילדה חולה, חולה מאוד. כל כך חלשה הייתה, עד שלא קמה מהמיטה אף פעם. אימא שלה מאוד דאגה איך תבריא ילדתה. עבר הקיץ, עבר עוד חורף, והילדה לא קמה מהמיטה.
"אם רק היה משהו שישמח את ילדתי," חשבה האם.
בא האביב, והאפון הקטן שבאדן החלון הוציא עלים, רכים וירקרקים.
"אמא, הביטי, משהו ירוק מציץ אליי מן החלון," קראה הילדה.
"פלא ופלא, שיח אפונה!" קראה האם בהתפעלות.
"עכשיו יש לי גן ירק משלי," אמרה הילדה. ופעם ראשונה, מאז שחלתה, היא חייכה.
אימא קרבה את המיטה לחלון. "כך תוכלי לראות את האפון שלך צומח," אמרה.
מיום ליום צמח האפון, ומיום ליום שמחה הילדה. אימא קשרה את השיח למקל, והוא טיפס וטיפס, גדל וגדל. ובכל יום הוציא עלים חדשים, רכים וירקרקים.
והנה, ביום אביב שטוף שמש, צץ לו על השיח פרח ורדרד וריחני. פרח האפון! הילדה כל כך שמחה עד שקמה מן המיטה. היא ניגשה לחלון להריח את ריחו הטוב של פרח האפון.
דמעות זלגו מעיני אימא. דמעות תודה לאפון הקטן שהבריא את ילדתה. והאפון הקטן שבאדן החלון התפקע מגאווה.
"אמנם אחיי האפונים עפו למרחב, לשמש, לעצים, אבל אף לא אחד מהם, חוץ ממני, הצליח להבריא ילדה אחת קטנה. מה ישמחו הם לשמוע מה עלה בגורלי!"