תרנגולת אדומה וקטנה
מאת:
איריס גל
אי שם בארץ רחוקה, היה כפר ובתוך הכפר, ליד אגם כחול הייתה בקתה.
בבקתה חיו להם חזיר, חתול, ברווזה ותרנגולת אדומה קטנה.
כל בוקר התעוררה התרנגולת השכם קום והחלה לנקות את הבית, לטאטא את החצר, כיבסה וגהצה את הבגדים ובישלה.
כל בוקר החזיר ישב בכורסא וקרא בספריו, החתול ליקק את פרוותו ונמנם כל הזמן והברווזה כל היום התבוננה במראה וטיפחה את נוצותיה.
ערב אחד, כאשר יצאה התרנגולת לחלוב הפרות ולהטיל ביצים חשה בטיפת גשם על מקורה.
נכנסה התרנגולת לבקתה ואמרה: "חבריי היקרים, הסתיו הגיע, כעת צריך ללכת לשדות לזרוע את גרגירי החיטה".
החזיר לא ענה והמשיך לקרוא בספרו, החתול המשיך לנמנם והברווזה לא הסיטה את מבטה מהראי, אך אמרה – "אולי אחר כך".
התרנגולת יצאה אל השדה, כל הלילה זרעה את גרגירי החיטה.
כשחזרה אל ביתה, השמש זרחה בשמיים. התרנגולת הייתה עייפה אולם לא הלכה לישון והחלה בעבודות הבית. תחילה, הכינה ארוחת בוקר לחבריה ואז החלה לנקות את הבית, לטאטא את החצר, לכבס ולגהץ את הבגדים ולבשל.
וחבריה – כל אחד עסוק בעיסוקיו ולא בא לעזרתה.
כך חלפו להם ימים רבים, הסתיו חלף לו, החורף עם גשמיו הרבים חלף, הגיע אביב.
יום אחד הרגישה התרנגולת שחם מאוד מאוד בחוץ והבינה שהנה גם האביב עוד רגע חולף והגיע הזמן לקצור את השיבולים.
נכנסה התרנגולת לבקתה ואמרה: " חבריי היקרים, האביב עוד רגע חולף לו והקיץ בפתח, זה הזמן לקצור השיבולים"
החזיר הרים את עינו מהספר ואמר – "לא עכשיו, אחר כך", החתול סובב ראשו לצד השני והמשיך לנמנם והברווזה אמרה – "עכשיו זה הזמן להתקלח, מחר"
התרנגולת יצאה אל השדה, לקחה מגל וכל הלילה קצרה השיבולים, אספה לאלומות, הובילה אל הגורן, חבטה במקל עד שכל גרגירי החיטה צנחו ארצה, אספה את הגרגירים אל השקים ואת השקים איפסנה באסם.
כשחזרה התרנגולת אל ביתה, השמש זרחה בשמיים. התרנגולת הייתה עייפה אולם לא הלכה לישון והחלה בעבודות הבית. תחילה, הכינה ארוחת בוקר לחבריה ואז החלה לנקות את הבית, לטאטא את החצר, לכבס ולגהץ את הבגדים ולבשל.
וחבריה – כל אחד עסוק בעיסוקיו ולא בא לעזרתה.
כשסיימה את מטלות הבית, יצאה אל החצר וראתה את חבריה שרועים על כסאות נוח על שפת האגם הכחול.
התקרבה התרנגולת ואמרה – "חבריי היקרים, קצרתי כל הלילה את השיבולים ועכשיו צריך לטחון את גרגירי החיטה".
הסתובבו אליה חבריה ופצחו יחדיו – "אנחנו נחים עכשיו, אחר כך"
התרנגולת יצאה אל האסם, לקחה שק מלא בגרגירי חיטה, הניחה על גבה, הלכה עד שהגיעה אל בית הטוחן. הטוחן החביב טחן את כל גרגירי החיטה והפך אותם לקמח לבן. יחדיו הכניסו הכל בחזרה אל השק ונפרדו לשלום.
התרנגולת הניחה על גבה את השק הכבד והלכה עד שהגיעה חזרה אל ביתה. את השק איפסנה במזווה.
כשחזרה התרנגולת אל ביתה, השמש זרחה בשמיים. התרנגולת הייתה עייפה אולם לא הלכה לישון והחלה בעבודות הבית. תחילה, הכינה ארוחת בוקר לחבריה ואז החלה לנקות את הבית, לטאטא את החצר, לכבס ולגהץ את הבגדים ולבשל.
וחבריה – כל אחד עסוק בעיסוקיו ולא בא לעזרתה.
כשסיימה את מטלות הבית, נגשה אל חבריה ואמרה: "חבריי היקרים, טחנתי את הקמח, עכשיו הזמן לאפות".
החזיר הסתכל עליה והחזיר מיד את עיניו לספרו, החתול הרים את ראשו ואמר – "מחר בבוקר" והברווזה הסתובבה ואמרה – "קניתי היום שמלות ואני רוצה למדוד אותם, מחר בבוקר"
התרנגולת הלכה אל המזווה, פתחה את השק, הוציאה חופן קמח לבן, בדיוק לכיכר קטנה אחת, הוסיפה מלח, מים, שמן וסוכר. לשה ולשה, יצרה כיכר לחם קטנה והכניסה אותה לאפייה בתנור. כעבור זמן מה, הוציאה מן התנור את כיכר הלחם והניחה אותה על צלחת קטנה.
היה זה זמן ארוחת ערב, כל החברים התקבצו יחדיו סביב השולחן, הבית היה כולו אפוף ריח לחם משגע.
התרנגולת פרסה פת לחם והחלה לאכול. החזיר, החתול והברווזה, הסתכלו על התרנגולת בפליאה ויחדיו פצחו בקול – " גם אנחנו רוצים". התרנגולת הרימה ראשה מן הצלחת ואמרה – "חבריי היקרים, כמה חבל. לא רציתם לעזור לי לזרוע את גרגירי החיטה, לא רציתם לעזור לי לקצור את השיבולים, לאסוף את גרגירי החיטה ולקחתם לטוחן, לא רציתם לעזור לי לאפות את הלחם. ועל כן הייתי בטוחה שלא תרצו לעזור לי לאכול את כיכר הלחם, לכן הכנתי כיכר אחת קטנה בשבילי".
החזיר, החתול והברווזה הסתכלו זה על זה ושוב אל התרנגולת ואמרו – "את צודקת, כל היום את טורחת, מנקה, מטאטאה החצר, מכבסת ומגהצת הבגדים ומבשלת מטעמים ואף אחד מאיתנו אינו עוזר. ביקשת את עזרתנו והיינו עסוקים מדי בכדי לעזור".
התרנגולת החביבה חייכה אל חבריה ואמרה – "מחר בבוקר, נצא כולנו אל האסם, נקח את ארבעת השקים שנותרו עם גרגירי החיטה אל הטוחן וכך יהיה לכולנו קמח לבן לאפות ללחמים ועוגות".
כשהתרנגולת התעוררה כהרגלה מוקדם בבוקר, היא לא ראתה את חבריה במיטותיהם. דאגה גדולה מילאה את לבה. חיש קפצה על רגליה ורצה אל החצר לחפשם. אח יצאה מהדלת והנה החזיר, החתול והברווזה עמדו וחיכו לה.
ארבעת השקים עמדו לפניהם, מוכנים הם ללכת לטוחן.
התרנגולה שמחה שמחה גדולה בלבה.