נער אחד עבד שלושה ימים ושלושה לילות והכין כובעים של נייר לפורים. היו הכובעים שונים ומשונים, כולם צבעוניים וכולם מעוטרים בניירות כסף וזהב.

כאשר גמר את עבודתו, בחר לו כובע גדול וגבוה וחבש אותו לראשו. את יתר הכובעים שם בתוך שק, ואת השק שם על שכמו, ויצא ללכת אל העיר הגדולה למכור שם כובעים. הלך הנער בדרך ובא עד יער עבות, והנער היה עייף מאוד.

הוריד את שקו מעל שכמו, שכב תחת עץ עד אשר נרדם. וביער היו קופים רבים. ראו הקופים את הכובע הצבעוני אשר על ראש הנער והתאספו מסביב להתבונן בו. וקוף אחד ראה את השק למראשותיו, פתח אותו, הפך אותו, וכל הכובעים נפלו והתפזרו על הארץ.

חטפו הקופים את הכובעים, חבשו אותם לראשם, טיפסו ועלו על ראשי העצים והחלו להתהולל ולהשתובב בקול רעש גדול. לקול הרעש התעורר הנער משנתו, פקח את עיניו וראה את הקופים על ראשי העצים, וכולם חובשים לראשם כובעים של פורים. התפלא הנער על הדבר, ואחר הביט על שקו והנה הוא ריק.

עמד הנער והוא מצטער מאוד ואינו יודע מה לעשות. ואחר אמר לעצמו: "אנסה, אבקש כעת מהקופים, אולי יחזירו לי את הכובעים." פשט הנער את ידיו אל מול הקופים, החל מנענע באצבעותיו הנה והנה כמבקש מהם להחזיר לו את הכובעים.

והקופים, האוהבים תמיד רק לחקות את מעשי האחרים, פשטו גם הם את ידיהם אל מול הנער ונענעו באצבעותיהם הנה והנה. "אין הקופים מבינים את בקשתי," אמר הנער לעצמו. "הנה, אנסה לאיים עליהם, אולי יפחדו מפניי ויחזירו לי את הכובעים."

והנער הרים אבן וזרק אל מול הקופים. עשו גם הקופים כן - קטפו אגוזים מעל העצים, פיצחו אותם וזרקו את הקליפות על ראש הנער. ראה הנער שלא יוכל לעשות לקופים דבר ושכל הכובעים שהכין אבדו.

התרגז מאוד, ומתוך כעס הסיר גם את הכובע שהיה על ראשו, זרק אותו אל מול הקופים וקרא: "הנה, קחו לכם גם את זה!" ולפתע, פלא - גם הקופים עשו כמעשה הנער.

הסירו את הכובעים מעל ראשיהם וזרקו אותם ישר על האדמה אל מול הנער. מיהר הנער, אסף את כל הכובעים אל השק, שם את השק על שכמו ויצא לדרכו שמח וטוב לב.