בעיר חווילה, במרכז השוק, גרה סבתא בילה עם סבא חבקוק. ולהם בית מט ליפול. קטן הבית, אך תנור בו גדול. ובו בתנור מבשלת סבתא תבשילי בשר ודג, אופה חלות ועוגות לכבוד שבת וחג. והעשן יוצא דרך הארובה שעל הגג.

ויהי בליל פורים אחרי המגילה, אמר סבא אל סבתא בילה: "הלא הגיע הזמן, צריך לאפות אוזן המן." אמרה סבתא: "כן, עשה כאשר אהבת. קמח סולת יש לי בבית, אך מאין לקחת לי שמן זית?" ענה סבא חבקוק: "עוד נשארה טיפת שמן בבקבוק." דאגה סבתא: "וביצה מאין לקחת?" קרא סבא: "בשעה מוצלחת! הנה, אשמע, את המנומרת שם בלול היא מקרקרת."

אמרה סבתא: "יפה מאוד, אך למה זה תעמוד? רוץ והבא את הביצה!" קרא סבא בנפש חפצה. רץ וחזר, ועל פניו נהרה, בידו ביצה זכה וברה.

אמרה סבתא: "עתה חסר רק סוכר דק." ענה סבא: "דבר פעוט, הנה ארוץ אל החנות." כעת סוכר, קמח סולת היה בבית, בבקבוק הייתה טיפת שמן זית, ביצה הטילה התרנגולת, וסוכר הביא מחנות המכולת.

עמדה סבתא והתחילה ללוש, וסבא פרח בתנור את האש. כאשר גמרה, סבתא אמרה: "עתה אשב ואדאג - מאין ניקח לי פרג? נהייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי ולא שמעתי שאוזן המן יהיה ריק! עכשיו מה נעשה עם כל הבצק?" קרא בשמחה סבא חבקוק: "ראי סבתא, מצאתי צימוק!"

לקחה סבתא את הצימוק האחד, שמה בבצק וסגרה בעדו מכל צד. ואז סבא קם, גרף את התנור החם, וסבתא את הבצק על מרדה הרימה ושמה אותו בתנור פנימה.

עמדו שניהם וקראו: "אוזן המן, עלה וצמח, כאבטיח ביום קיץ צח!" צמח וגדל כל הלילה, לאורך, לרוחב וגם מלמעלה. ואחר סתמו את פי התנור ושכבו לישון.

למחרת בבוקר קם סבא ראשון, פתח את פי התנור - ומה נבהל! אוזן המן צמח בין לילה וגדל ומילא את התנור עד אפס מקום. "הוי! סבתא, סבתא! קומי הלום!" קפצה סבתא חיש מעל המיטה, יחפה רצה ולתנור מביטה. ספקה כפיים וקראה בבכי: "מי יוכל את זה להוציא?"

שמעו ובאו השכנים זה אחר זה. כל אחד מהם תמה, פתח עיניים וגם פה. ואחר התחילו כולם מרעישים בקול: "כיצד מוציאים אוזן המן כה גדול?" זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא יכלו להוציאו.

עד שקרא פתאום חלוץ בחור: "צריך להרים את כיפת התנור!" אמר ועשה! פטיש לקח, והחל! הבחור מכה, סבא מנקה, סבתא מושיטה לבנה, וכל הקהל עומד ומחכה. עברו רגעים שניים, ואוזן המן נראה לעיניים - גדול ורחב, מבריק ומזהיר, לא נראה כמוהו בכל העיר.

שוב התחילו הכל מרעישים בקול: "כיצד מושכים ומוציאים אוזן המן כה גדול?" זה ניסה בכה וזה בכה, ולא יכלו להוציאו. נאספו ובאו כל הסבלים, קשרו ומשכו את אוזן המן בחבלים. משכו וקראו זה לזה: "חזק!" אך לא הזיזו את הענק.

היו שם גיבורים שניים, הנושכים ברזל בשיניים - שם האחד דוד ושם השני שלמה, אך גם הם לא הצליחו להזיזו ממקומו. עד שהגיע גדעון הנהג, הוא לבוש מסכה של חג. קרא ואמר: "פנו דרך לי! אני עזוז, עזיז וגם אוציא!"

הניע ראשו, וסבתא בראשה, והנהג רץ והביא גלגלים שלושה. בחיש וקל תיקן גלגל מכאן ומכאן ומכאן, לשלושת קצות האוזן המן. בחבל הטוב הוא קשר מכאן ולאוטו גרר.

עלה וישב על ההגה - טרו-טרו-טרו! וכרגע זז וטס קל ומהיר, ונלווה אל "עד לא ידע" בכל רחובות העיר. לבסוף הוא בא, אוזן המן, אל השוק - מימינו סבתא בילה, משמאלו סבא חבקוק.

עמדו והכריזו לכל הקהל: "כל מי שרעב יבוא ויאכל!" סוף דבר - התאספו ובאו זקנים ובחורים, ואכלו ממנו כל ימי פורים, ואפילו לציפורים נשארו פירורים.