מוכר הכובעים
מאת:
מירי צללזון
פעם חי, לפני שנים, איש סוחר בכובעים. בשקו נשא אתו כובעים-- פלאי פלאים: כובע כחול וכובע סגול, צילינדר גבוה, סומבררו עגול, מגבעת עם סרט, כומתה נהדרת, מצנפת עם פס ונוצה של טווס.
יצא האיש למרחקים עם כל הכובעים, לפתע מה ראו עיניו? קופים על העצים!
הם מביטים והם עוקבים אחר כל תנועותיו, וכל תנועה שהוא עושה, עושים הם אחריו:
הוא הולך - גם הם הולכים! הוא עוצר - גם הם עוצרים! הוא יושב - הם מתישבים! אם הוא קם - גם הם קמים!
הוא מותח את ידיו מתמתחים גם הם יחדיו! מגרד לו קצת באף מגרדים הם אחריו...
הוא מוציא להם לשון מוציאים גם הם לשון, ומכל הענפים הם עושים לו פרצופים!
באמת מצחיק מאוד! ואפשר כך לשחק עוד ועוד...
אך האיש עיף מאוד, ולכן ישב לנוח... וכדי להיות בטוח, הציץ בשק הכובעים לראות אם הם כולם בפנים.
היה זה יום בהיר וחם, האיש שכב לו ונרדם, והקופים מן העצים לקחו את כובעיו -- כולם!
קם האיש והתעורר... אויה לעיניים! פה השק, אך כובעיו -- נעלמו בינתיים!
איפה כל הכובעים? על ראשי כל הקופים! הם רוקדים על העצים, חוגגים שם חג פורים:
הקוף הגדול עם צילינדר כחול לקוף השני סומבררו עגול, קופה מגונדרת עם כובע וסרט ועוד קופיפה במגבעת קטיפה!
"אבוי לי, אוי!" חושב האיש, "ממש צרה צרורה! איך אשיב את כובעי אלי בחזרה?"
צרח האיש והתחנן, אך הקופים -- צורחים גם כן! נפנף ידיו, הסביר, אמר... והקופים? -- אותו דבר!
"לעזאזל! זה עסק ביש!!!" צרח לבסוף האיש, והוא זרק, מרוב חמה את כובעו לאדמה!
והקופים? אך זאת ראו מיד כמוהו הם עשו: זרקו גם הם ברוב חמה את כובעיהם לאדמה...
שמח האיש, מיד אסף לתוך השק את כובעיו, וכך הלך הוא לדרכו וכל הכובעים אתו.