הביצה שהתחפשה
מאת:
דן פגיס
היה היתה ביצה
שלא רצתה להיות ביצה.
מפני שלא ידעה לעמוד ולא לקפוץ ולא ללכת
וכל הזמן היתה רק מתגלגלת ומתהפכת.
פגשה כדור פינג-פונג:
"אנחנו כל כך דומים. שנינו עגולים ולבנים. בוא נתגלגל יחדיו".
אבל הכדור היה ריקן וגאוותן:
"אני קופץ ואני רץ, ואת רק מתגלגלת"
אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.
פגשה הביצה בלון:
"אנחנו כל כך דומים. שנינו עגולים. בוא נתגלגל יחדיו".
אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות.
הוא נמשך לו למעלה, פרח משם והלאה.
התגלגלה הביצה וחשבה: "מה אפשר לעשות? מה עוד לנסות?
יש לי כזאת צרה מוזרה, ממש צרה צרורה.
האם בכל העולם לא אמצא לי חבר?"
ופתאם צץ לה רעיון- להתחפש למישהו אחר!
התחפשה לפרח אדום.
צבעה את פניה בצבע אדום והדביקה לה עלים כחולים , ןזהו.
"איזה פרח משונה" אמרה הילדה
"הוא חלק וקירח ובכלל אין לו ריח".
ניסתה הביצה להתחפש מחדש, והנה היא כד.
התקשטה בפסים הדביקה עצמה צוואר ושתי ידיות, וזהו.
אבל חתול שעבר שם אמר: "מה זה? האם אתה כד?
ובכלל, אי אפשר לשים בך חלב, וחבל..."
מה אפשר לעשות? התחפשה הביצה לליצן
חבשה מצנפת עם גדיל וציירה לעצמה גבות עיניים ואף וצחוק.
אבל כולם הכירו אותה מרחוק...
וגם אמא תרנגולת הכירה אותה.
- "איפה היית ביצתי שלי, חיפשתי אותך כבר מזמן
לשבת עלייך לדגור כמובן".
- "אמא אינני רוצה, תני לי להתגלגל בעולם"
- "אולי פעם אחרת. עכשיו תעשי כמו כולם"
וכבר דגרה עליה.
פתאום היתה הביצה בחום ובחושך, והיתה מוכרחה להמתין.
אבל למי???
יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה
משהו נע זה וזז בה וזע בה
הי התרגשה: "מה קורה לי אימא?"
לא שקטה ולא השלימה
"אני כבר לא אני" צייצה
"אני כבר לא ביצה",
משהו מנסה בי לבקוע, לפתוח לפרוח".
"כמובן" אמרה אמה "סוף סוף אתה אפרוח."