גלגוליו של מעיל
מאת:
קדיה מולודובסקי
החיט עוסק בחיט
וילדים לו מלוא הבית
חיל רב, ברוך השם,
ותינוק בחיק האם.
כאן המעשה נפתח -
לא בגדי לבן וצח.
מעשה במעיל של חורף
בעל סדק צר מערף.
הוי תפרו מעיל של חורף
בעל סדק צר מערף,
לבחור גדליהו גוץ
שיהיה לו חם בחוץ.
רץ גדליהו בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.
אך גדל גדליהו קטן,
והמעיל לוחץ במותן.
קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?
קצת גדל גדליהו קטן,
והמעיל לוחץ במותן!
מה עושים? חסל! אין עזר!
רץ במעיל שמריהו לייזר.
רץ בו לייזרקה שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.
פעם הוא הרים ידיים -
נתפקעו השרווליים!
קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?!
לייזרקה הרים ידיים
והקץ לשרוולים!
מה עושים? נו, מילא, מילא,
שבמעיל תרוץ כבר בילה.
בילה רצה בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.
פעם בילה מתכופפת…
הבטנה, הוי, מתעופפת!
קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?!
בילה רגע מתכופפת -
הבטנה כבר מתעופפת?
ופוסקת החבריה:
שבמעיל תרוץ כבר חיה!
חיה רצה בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.
ופתאום, אימה ופחד,
חיה באה מתיפחת,
בדמעות על הריסים -
היא אבדה את הכיסים!
רועמים כולם כרעם:
חיה, תתביישי הפעם!
מה זה? איך זה כך עושים?
איך זה מאבדים כיסים?
את המעיל בדרך-ארץ
אז לבש יחיאל פרץ.
פרץ, פרץ, זהו לץ!
מטפס מעץ על עץ,
מחלל בחלילים
לכלבים וחתולים,
ומרגיז את הבריות
ומקבל מכות טריות,
מילל, שורק, נובח,
בקיצור - בחור שמח.
נו, ובכן בדרך ארץ
את המעיל לבש לו פרץ.
באותו היום בשתיים
הוא תלש את השוליים
בשעה חמש בערך
חור גדול נקב בברך.
וברגע האחרון
הביאו בלי צוארון
וסידר בו חור מול חור,
מלפנים ומאחור!
מביטים כולם בפחד,
רועמים כולם ביחד:
איזה בגד לתפארת,
איזה מן מעיל-אדרת!
האזיני, ארץ ארץ,
מה עשה בו זה השרץ!
פעם פרץ, - לא טפש, -
בא ערם, ומעיל לא יש…
מביטים כולם בפחד,
רועמים כולם ביחד:
פרץ! תיש! סיח! כרכשתא!
אי המעיל אשר לבשת?
אז ענה להם הנער
לשון חדה כתער:
צד ימין אני מסרתי
לחתול אשר זכרתי,
חלק שמאל אני שלחתי
לחתול אשר שכחתי.
והיתר - חור מול חור -
תקבלו לפי התור.