יום לג בעומר הולך וקרב. הרבה טרח ועמל שמעוני להתקין לו קשת וחץ לכבוד החג.

מצא ענף אחד, כופף אותו – נשבר. מצא שני, כופף, ונשבר גם הוא.

חיפש, חיפש ומצא ענף גמיש ודק. חבל ביקש מאמו, ואביו עזר לו למתוח את הקשת, והנה קשת לתפארת.

בייחוד טרח הרבה להתקין לו חץ. ניסה אחד, העיף, אך החץ נופל מטה, ניסה שני – אינו מתרומם גבוה. רוצה הוא חץ שיטוס רחוק-רחוק, יותר מכול החיצים של חבריו.

ניסר, ניסר, נסיר נסיר נסור,

חידד, חידד, חיד חיד חד

והנה חץ לתפארת, דק וקל כנוצה.

שמח שמעוני, שמח וקרא :

עוף הרחק חץ בן חץ,

עוף הרחק מעל הראש עץ!

עופה, טוסה, חץ בן חץ,

עוף וטוס עד אין קץ!

ביום לג בעומר יצא שמעוני עם חבריו לטייל ליער הקרוב, קשתות על שכמיהם וחיצים בידיהם. שמחים ועליזים, צוהלים ושרים צועדים הם קדימה אל היער.

והנה היער, מתנועעים העצים ומרשרשים: רש רשרש,

מנתרות הציפורים ומצפצפות : ציף ציף ציף,

מתעופפות הדבורים ומזמזמות : זים זים זום,

וקרני השמש מציצות בין העצים ומפזזות על פני הדשא הרך.

עומדים הילדים, מסתכלים ומקשיבים, אך פתאום קרא אחד מהם : מי יעיף את החץ יותר מכולם? ודרך כל אחד את קשתו, וההתחרות החלה. דורך גם שמעוני את קשתו. מנסה פעם, פעמיים ובשלישית קרא :

עופה, טוסה, חץ בן חץ,

עוף וטוס עד אין קץ!

ופתאום התרומם החץ וטס מעלה-מעלה מראש העץ, הרחק הרחק עד אין קץ, טס ונעלם.

רץ שמעוני אחרי החץ, רץ רץ, והחץ איננו. מחפש בין העצים, עולה על עצים, מחפש בין ענפיהם, אך לשוא : החץ איננו!

מצטער שמעוני מאוד. הולך ומחפש, הולך ומתרחק. עייף שמעוני. יושב לנוח תחת אחד העצים, נשען על גזע העץ, נשען ונרדם.

ובתוך שנתו הוא לוחש וקורא : החץ שלי, חצ יהיקר, איכה?...

לוחש ובוכה.

ופתאום רואה שמעוני פרש גיבור, דוהר ומתקרבאליו. והפרש חסון, אמיץ ועז רוח. ידיו ידי ברזל, חזקות ועיניו קורנות ומזהירות ומתיזות ניצוצות אש. ופרש הפלא לא על סוס פשוט הוא דוהר, ישוב על אריה אדיר וחזק, ועיני האריה בוערות כלפידי אש ורעמתו ארוכה וגדולה ובארץ תיגע. ושמעוני רועד כולו מפחד, רועד ומתכווץ, אך הפרש קורא אליו : "אל נא בני, אל תירא! ראיתי, כי גדול הצער בלבך על החץ, אשר אבד לך, והבאתי לך חץ אחר תחתיו. לא חץ פשוט הוא, אלא חצו של בר-כוכבא. קחהו ושמור עליו היטב היטב!" אמר ונגע באריה, התנשא על גבו, התרומם...

- מי אתה, פרש הפלא הטוב? – קרא שמעון מתוך שנתו, קרא ו...התעורר.

פקח את עיניו והנה בידו חץ... חץ דק וחד, זהב כולו.

נדהם שמעוני, מביט כה וכה, ממשש בידיו את חץ הפלא : האומנם? מסתכל מסביב, מסתכל פה ושם,והנה:

מי אלה? חבריו.

- סוף כל סוף מצאנוך שמעוני. הננו מחפשים אחריך זמן רב כל כך! ומה זה בידך?...

סיפר שמעוני על הפרש הפלא הרוכב על האריה ועל החץ אשר נתן לו במקום חצו האבוד.

החברים השתוממו, חשבו ואמרו : אין זאת כי פרש הפלא – שמעון בר-כוכבא הוא, הוא אשר נתן לך את חץ הזהב!