הציידים חזרו למחנה אחרי ציד מוצלח, נושאים עמם בשר של באפלו גדול. כשראה איש המרפא של השבט את הציידים שבים, יצא מבקתת השטח שלו ואסף עלי מרווה קדושים. הוא שרף את העלים באש בקערות הקדושות של השבט, והעשן הלבן עלה אל השמיים.

הציידים ידעו בדיוק מה המשמעות של העשן הקדוש - זה היה סימן שהגיע הזמן לטקס ההודיה לרוחות ולבאפלו שנתן את חייו.

הם הניחו בכבוד את בשר הבאפלו הגדול במרכז המחנה, וכל אחד מהם נכנס לבקתה שלו להכין עצמו לטקס הקדוש.

אחרי יום ציד ארוך ומתיש, הציידים נחו בבקתותיהם עד שהגיעה שעת לילה מאוחרת. למרות עייפותם הרבה, הם קמו כשהכוכבים החלו להבהיק בשמיים - הגיע הזמן לטקס הקדוש.

כל ציד הלך בדומיה למקום הקדוש שלו - עץ עתיק ומעגל אבנים שמאבותיהם הקדישו לטקסי התודה. כל ציד ישב על האבן שלו במעגל, מרוחק מחבריו, מוקף בדממה קדושה. הם רק התבוננו אל הכוכבים והביאו בלבם תודה לבאפלו שנתן את חייו למען השבט.

הם התבוננו בכוכבים כאילו רואים אותם בפעם הראשונה. ולאט לאט צבע השמיים הכהה הפך להיר יותר, וקור הלילה הפך לחמימות עדינה.

צבעים אדומים וסגולים החלו לפרוח בשמיים. הציידים הסתכלו בשמיים כאילו בפעם הראשונה הם רואים את הצבעים הללו. כדור שמש גדול עלה בשמיים, ובאוזניהם הדהד שיר תודה עתיק.

מילות השיר אמרו: "תודה רוח גדולה, תודה לבאפלו שנתת את עצמך לשבט שלנו. תודה לאדמה ותודה לאחינו בשבט." וכשהשמש עלתה לשמיים בוהקת ככדור זהב גדול, הלב שלהם היה מלא בשיר תודה.

כשהרגישו את התודה הגדולה וראו את השמש הבוהקת כאילו רואים אותה בפעם הראשונה, קמו כל הציידים ממקומותיהם ושבו אל השבט.

במחנה ריח של תבשילים טעימים מילא את האוויר - סעודת חגיגה גדולה הוכנה לכבודם. כשהתקרבו למחנה ראו את כל השבט מחכה להם עם סעודה חגיגית שהכינו לכבוד הציידים ולכבוד הבאפלו שנפל.

כשהתיישבו הציידים, הגישו להם הילדים מזון, וכולם יחד שרו את שיר התודה לבאפלו:

"ווצ'י צ'יפ'יו, הלונה הלונה
ווצ'י צ'יפ'יו, הלונה הלונה"

וכך נחגג עוד ציד מוצלח בשבט, עם תודה לכל היצורים שמקיימים את החיים.