בהרים הגבוהים בין האלונים חי לו עדר האיילים. רמי קרניים, קלי רגליים ויפי מראה. ביום בהיר נולד לאיילה עופר קטן, חזק זריז ושובב. קפץ ניתר, התנער ומיד רץ לשחק עם חבריו. שיחק כל היום ולעת ערב שב לחיק אימו החם.

הימים החלו מתקררים ועדר האיילים יוצא לנדוד אל העמקים הנסתרים. דוהרים ודוהרים ביערות. העופר הקטן רץ לצד אימו, והיא שומרת עליו מכל משמר. לפתע פסק העדר מדהרתו, לפניהם נגלה נהר אדיר, שוצף וקוצף ומימיו מי שלגים קפואים. טיפות גשם יורדים משמים ומצליפים במי הנהר. העופר הקטן רועד בחיק אימו, לאן יפנו?

ראש העדר, האייל בעל הקרניים האדירות, הרים ראשו ובדהרה נכנס אל תוך הנהר, ובעקבותיו כל העדר, שוחים יחדיו, חוצים את המים הקרים. העופר הקטן עומד על שפת הנהר עם אימו, לרגע מהסס ומיד קופץ גם הוא אל מי הנהר. המים שוצפים קוצפים ואת העופר מטלטלים. לרגע לא שם לב והנה, אימו נעלמה מעיניו ואיינה. ממשיך הוא לשחות, אך הנהר חזק וסוחף והזרם מאיים לסוחפו הלאה והלאה, הרחק מחבריו.

בשארית כוחותיו מרים העופר הקטן ראשו לשמים, והנה שם, מבעד לעננים מאירה קרן שמש אחת, קרן אור וקשת גדולה מופיעה בשמים. ועל הקשת דוהר אייל יפיפה והאייל קורא בקול פעמונים לעופר הקטן. מתמלא העופר בכח חדש וחוזר לשחות עם העדר. ולידו אייל חזק אשר דוחף אותו אל עבר הגדה השניה. שם, אמא איילה מחכה לבנה הקט. מלמעלה עוטפת אותם הקשת הצבעונית וסביבם כרי דשא ירוקים וקש חם ונעים. מתחמם העופר בחיק אימו ונרדם. בחלומו האייל השמיימי רץ לצידו ושניהם דוהרים על הקשת בענן.