במרומי אחד ההרים הרחוקים, 

חי לו שבט ה"עצים הירוקים". 

אנשיו ידועים בחכמתם הרבה, 

ובחיבורים העמוק לאמא אדמה.

תמיד ידעו: מתי לשתול ואיך לזרוע, 

האם לחרוש ואיפה לנטוע.

כך גידלו יבול, וגם תבואה, 

שהספיקו גם לימי מחסור או רעה.

לכל אחד בשבט תפקיד או מלאכה, 

וכולם ביחד תורמים לשפע ולרווחה. 

וגם לילדים תפקיד מיוחד:

 הם שומרים על האש שדולקת לעד.

זו אש שדרכה מדברים עם הרוח הגדולה, 

ואליה מביאים כל בעיה או שאלה. 

אבל… יום אחד התרחש מאורע, 

שכמותו אף אחד בשבט לא ראה

סערה גדולה בשמיים התרחשה,

 את הכוכבים ממקומם הזיזה, בחשה.

אף אחד לא הבין- מה קרה ואיך,       

 אך כולם הרגישו שמשהו מתהפך.

האדמה התנדנדה, ורעשים החרישו השמיים,

 רוחות סערו, וגעשו כמו גל של מים. 

שאון קולות העבודה של השבט נדם,

וכולם המתינו לגלות- מה יעלה בגורלם.

נבוכים נאספו אנשי השבט יחד, 

ועקבו אחר השינויים בחשש ובפחד.

בדאגה המתינו לכהן המפרש,      

שישאל ויסביר מה מתרחש בתוך האש. 

והאש של הכהן סערה, התנדנדה:    

זהו זמן של מסתורין, של אפלה ולא נודע.

יעברו על השבט ימים מוזרים,               

עכשיו האש מתפזרת ואנחנו נפרדים.

כל אחד באוהלו יהיה מוגן מסערה,  

ויחכה שם עד לזמן בו ניפגש בחזרה.

אבל…  כל אחד ייקח גחל מן המדורה-

וישמור עליו היטב מכל הקור וכל הרע.

הדליקו שם באוהל אש שלא תוכל לכבות, 

מדורה שתחבר בין אוהלים ולבבות.

הזינו אותה בצחוק, לימוד ומשחקים, 

השתוללויות או מלאכה- מה שעושה לכם נעים.

זו מדורה שלא תלויה בגשם, או בחמה. 

אפילו נשארה בה רק גחלת אדומה.

לחשו ונשפו ושירו לה מבלי להתייאש, 

כי לא תמיד זה קל- לשמור כך על האש. 

זכרו ילדים- יש לכם כוח סודי ונפלא -

 אתם שומרי האש, לכם יש קסם וסגולה.

חום לבכם ושמחתכם הם נס גדול, 

הם גורמים לאש להתחדש ואף פעם לא לחדול. 

ועוד מעט החושך יעבור ונשוב להפגש-       

 כל אחד יביא מאוהלו גחל אדום לוחש. 

ואז ביחד כולנו נדליק שוב את האש

והעולם ישוב ויתרפא ויתחדש. 

ובינתיים- הרימו עיניים, הביטו לשמיים, 

שם ניצוץ כוכב גולש לכם אל הידיים.

הוא יעזור עם המדורה, 

בכל פעם שצריך חיבוק או הזכרה.

מלאכים של אור, מלווים את דרככם, הקשיבו לליבכם וראו: אתם לא לבדכם.