היה היו ילד וילדה - אח ואחות.
שם הילד גדי ושם הילדה נועה.
בא ערב חג הפסח.
לכל הילדים תפרו בגדים חדשים, לכל הילדות תפרו שמלות חדשות, לכולם קנו נעליים יפות,
רק לגדי ולנועה לא תפרו דבר, לא קנו דבר, כי היה אביהם עני.
לבשו כל הילדים את בגדיהם החדשים, לבשו כל הילדות את שמלותיהן החדשות, התחדשו בנעליים היפות, התקשטו בכובעים ובסרטים, ויצאו החוצה עליזים ושמחים לשחק באגוזים.
אך גדי ונועה לא היו עליזים ושמחים: שניהם יצאו אל החצר והסתתרו בפינה אחת, כי התביישו להיראות בפני החברים והחברות בבגדיהם הישנים ובנעליהם הקרועות.
היו גדי ונועה עצובים.
פתאום – והינה איש זקן נגלה לפניהם, זקנו מגודל ולבן כשלג, פניו מאירות מסבירות ועיניו נוצצות מזהירות.
שאל אותם: "מה תשבו פה ילדים, בפינת החצר? למה אינכם יוצאים גם אתם לשחק באגוזים?"
ענה גדי:
"איך נצא? לכל הילדים תפרו בגדים חדשים, קנו נעלים חדשות, ולנו לא תפרו דבר ולא קנו דבר..."
ונועה הוסיפה:
"גם אגוזים אין לנו..."
הביט הזקן אל הילדים העצובים, מִשמש בכיסו, הוציא אגוז אחד, הושיט אותו לילדים ואמר:
"הנה מצאתי בכיסי אגוז אחד, הא לכם האגוז, ילדים, שחקו בו ואל תעצבו".

וכרגע נעלם הזקן.
לקחו הילדים את האגוז והתבוננו בו.
היה זה אגוז של זהב.
שמחו עליו הילדים והעבירו אותו מיד ליד, עד כי נשמט פתאום ונפל ארצה. התכופפו הילדים להרימו –
והנה זה התחיל מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל.
התחילו גדי ונועה לרוץ ולרדוף אחרי האגוז.
האגוז במעלה ההר –
אף גדי ונועה במעלה ההר,
האגוז במורד ההר –
אף גדי ונועה במורד ההר,
האגוז בדרך היער –
אף גדי ונועה בדרך היער.
והנה בית קטן נראה מרחוק.
האגוז בשביל אל הבית הקטן –
אף גדי ונועה בשביל אל הבית הקטן.
האגוז דפק על הדלת, נכנס לבית פנימה ושכב לו בפינה – גם גדי ונועה נכנסו אל הבית פנימה.
לא היה איש בבית.
ראו הילדים:
בפינה אחת עומד שולחן אחד, ובפינה שניה עומד שולחן שני.
על השולחן האחד: בגד תכלת עם כיסים מלאים אגוזים של פסח למשחק, נעליים מצוחצחות, גרביים וכיפה רקומה בוטי כסף וזהב.
וכרטיס של קלף על השולחן ובו כתוב:
מתנה לגדי מאת סבא.
ועל השולחן השני: שמלה כחולה, גרביים לבנים, נעליים קלות ומבריקות וסרט משי אדום.
וכרטיס של קלף על השולחן ובו כתוב:
מתנה לנועה מאת סבא.
לבש גדי את הבגד, את הגרבים, נעל את הנעלים, חבש את הכיפה הרקומה – והנה הכול לפי מידתו.
לבשה נועה את השמלה, את הגרבים, נעלה את הנעלים, ענדה את הסרט האדום – והנה הכול

לפי מידתה – בדיוק !
שמחו הילדים מאוד, לקחו כרטיס של קלף וכתבו עליו:
סבא, סבא
תודה רבה!
גדי ונועה.
בנתיים התחילה השמש שוקעת.
אמרו הילדים זה לזה:
" איך נשוב הביתה ואין אנו יודעים את הדרך?"
באותו רגע התגלגל האגוז מתוך הפינה עד לרגלי הילדים.
אמרו הילדים:
"אגוז אגוזנו, יקיר יקירנו
את הדרך נא הראנו
אל אבינו ואל אמנו!"
אך אמרו, והנה האגוז זז והתחיל מתגלגל ומתגלגל מפתח הבית החוצה, והילדים אחריו.
האגוז בדרך היער –
אף גדי ונועה בדרך היער.
האגוז במעלה ההר –
אף גדי ונועה במעלה ההר,
האגוז במורד ההר –
אף גדי ונועה במורד ההר.
ופתאום נעלם אגוז הזהב.
ראו הילדים מרחוק את בית אבא ואמא.
רצו ובאו הביתה וקראו בשמחה: "אבא ! אמא ! "
הביט אבא, הביטה אמא – וכמעט לא הכירו את ילדיהם. אך מיד חיבקו אותם וקראו:
"איפה הייתם? ומי נתן לכם את הבגדים היפים האלה?
כל הזמן אנו דואגים לכם, הן השעה כבר מאוחרת וצריך לערוך כבר את הסדר ! "
ספרו גדי ונועה על הזקן החביב שנגלה לפניהם פתאום, וזקנו מגודל ופניו מאירות,
ועיניו מזהירות והוא נתן להם אגוז זהב – ונעלם...
ועל האגוז סיפרו, שהיה אגוז פלאי, והוא הוביל אותם בדרך היער אל הבית הקטן של סבא...
וספרו על הבגדים החדשים שסבא הכין להם במתנה, וקשקשו באגוזים אשר בכיסים...
שמעו אבא ואמא את הסיפור ואמרו:
"הזקן הזה היה סבא אליהו הנביא ! "
אז ישבו כולם אל השולחן לערוך את הסדר. מזגו ארבע כוסות יין: לאבא, לאמא, לגדי ולנועה.
ועוד כוס אחת מזגו ושמו באמצע השולחן. כוס גדולה ויפה, מצוירת ציורים של זהב.
בשביל מי ? – בשביל
אליהו הנביא