חלף הקייץ, בא הסתיו, וגדליה האיכר חשב:

הן באמת הגיע זמן לצאת לזרוע הדגן.

מייד נכנס הוא לאסם- נחשו נא מה חיפש הוא שם?

שק גדול מלא זרעים, זרעים דשנים ופוריים.

בא ברוח השובב, את השק חטף סחב

וגדליה רץ ומצעק:

"הי עצור, עצור פוחז, לא יפה כך להעז,

הן הזרעים משתוקקים, לאדמה כבר מחכים."

והנה על השביל עמדה לה פרה, עמדה כך בנחת ולא מיהרה.

"שלום גדליה האיכר, לאן אתה נחפז נמהר?"

"בא הרוח השובב, את שקי חטף, סחב,

הן יש לזרוע כבר הלפת שלא יהיה רעב ברפת."

רצים רצים שניהן עכשיו, עוברים כרמים שדות יחדיו

וצועקים אל השובב:

"הי עצור עצור פוחז, לא יפה כך להעז, 

הן הזרעים משתוקקים לאדמה כבר מחכים."

והנה על השביל עומד לו הסוס

יציב וזקוף, ללא כל היסוס.

"שלום גדליה האיכר, לאן אתה נחפז נמהר?"

"בא הרוח השובב את שקי חטף, סחב,

הן יש לזרוע קש זהב, שבאורווה סוס לא ירעב."

רצים רצים שלושתם עכשיו, עוברים כרמים שדות יחדיו

 וצועקים אל השובב:

"הי עצור עצור פוחז לא יפה כך להעז,

הן הזרעים משתוקקים, לאדמה כבר מחכים."

והנה על השביל, תיש עקשן

מנופף בשמחה בזנבו הקטן.

"שלום גדליה האיכר, לאן אתה נחפז נמהר?"

"בא הרוח השובב, את שקי חטף, סחב.

הן יש לזרוע כבר חציר, שלא יהיה רעב בדיר."

רצים ארבעתם עכשיו, עוברים כרמים שדות יחדיו

וצועקים אל השובב:

"הי עצור עצור פוחז, לא יפה כך להעז,

הן הזרעים משתוקקים לאדמה כבר מחכים."

והנה על השביל מדלג נחליאלי

מקפץ לו ניתור של שמחה כך נדמה לי

"שלום גדליה האיכר, לאן אתה נחפז נמהר?"

"נחליאלי, נחליאלי, לא האמנתי שככה יקרה לי

בא ברוח השובב את שקי חטף סחב

הן יש לזרוע זרעונים, מאכל לציפורים."

מייד יצא הנחליאלי כחץ שלוח, ועף לדלוק אחר הרוח

סובב סובב את הראשו הנפוח, שישנב לו היישר אל גדליה המתוח.

החזיר הרוח לגדליה האיכר, את שקו החשוב, את שקו היקר

פתח גדליה במלאכת הזריעה, ולכל חבריו הוא גמל בתבואה.