הנה לפניכם גד הקטן שיצא לטייל יום אחד. סביבו ארנבות קיפצו וקיפצו, סביבו ציפורים שרו וצייצו. גד הקטן צחק מלוא הפה וקרא בשמחה, "הו, מה יפה! הלאה, לטייל אני רוצה." 

המשיך גד הקטן ללכת בין שדות גבוהים ועצי שלכת. היה יום חם וגד התעייף. ישב לו לנוח בצילו של ענף. ישב, ובליבו חשב: "מי יעזור לי עכשיו?" אז נחל קטן זרם אליו, ובשמחה נשא אותו עליו. וגד הקטן בין הגלים אמר לעצמו, "הוי, מה נעים!" אך מה אתם חושבים, ילדים? הרי המים בנחל קרים.

וגד הקטן הרגיש זאת מיד, ונהיה לו קר. שוב ישב, ובליבו חשב: "מי יעזור לי עכשיו?" אז שטה לקראתו סירה קטנה. אספה את גד הקטן לתוכה. גד שט לו בסירה עם חיוך על הפנים, והוא קרא בשמחה, "אך מה טוב ומה נעים." אך בואו, נשמע מה קרה. הסירה הייתה קטנה. בין הגלים התנדנדה וסערה.

פחד גד מן הסירה ליפול. בכה ואמר, "לא אוכל יותר לסבול." ישב, ובליבו חשב, "מי יעזור לי עכשיו?" אז בא לקראתו זוחל. זה היה לו חילזון לעזרתו. גד הקטן חיש נכנס לתוכו. טיפס וישב לו מוגן בביתו, ואמר לעצמו, "לי זה מתאים. הוי, מה נעים." עזרו לכם, ילדים, חילזון אינו סוס דוהר.

לאט לאט על ביתו הוא זוחל, מתקדם. וגד הקטן על בית החילזון רצה להתקדם כבר יותר בחיפזון. רצה להגיע הביתה מהר. וקרא, "לא אוכל לסבול זאת יותר." ישב, ובליבו חשב, "מי יעזור לי עכשיו?" ראה אז הופיע סוס דוהר. לקח את גד על גבו מהר מהר. רכב לו גד בין גבעות והרים, וקרא בשמחה, "אוי, מה טוב, מה נעים." אבל זהירות.

כמו רוח סוס אביר, וגד הקטן חשב, "אוי, מה מהיר." קפץ דילג גלגב הסוס הדוהר, ולבסוף צעק גד, "לא אוכל לסבול זאת יותר." לפתע פתאום הסוס קפוץ קפוץ, וגד הקטן נפל לבוץ. הסוס התפלא, הביט לאחור, וקל רגליים לדרכו המשיך לדהור.

לבד ישב גד, וחשב, "מי יעזור לי עכשיו?" אז התקרב ובא הרועה לעזרתו, ולקח את גד הקטן איתו. בנחת המשיכו בדרך ביחד. איזו שמחה! הללויה! הערב ירד והירח עולה. "מי, מי, אני עייף," פיהק עלי. אז אמר הרועה לגד, "הלילה חשוך, אך אל תפחד. כוכבים, כמו טל נוצצים, על כולנו הם שומרים."

"שכב לישון, ילדי, גם אתה, גם טלה, שכבו לישון, עד השחר יעלה." ואכן בבוקר את השמש זרחה, התעוררו השניים בשמחה. אך הקשיבו, מי קורא? והביטו, מי זה בא? באה אימא הטובה, את גד שלה לזרועותיה לקחה. אותו חיבקה וחיבקה. הלכו הביתה בצעד בטוח, כי הבית שלנו הוא המקום הכי שמח.