לפני 100 שנים, אולי 200

נולד תינוק בשם משה בארץ מצריים.

אז יוכבד אימו, וגם מרים- שהיתה לו אחות

לקחו תיבת גומא, ומרחו בכופר את הדפנות.

בנהר היאור הושיטו את משה התינוק

כשמרים משגיחה עליו בשיחים מרחוק.

❖ שיר: דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך.

ובתיבה משה הקטן ילד יפה ורך.

הס הגלים השובבים, משה הקטן פה שט.

לא יטבע- חיו יחיה ילד זה הקט.

והנה, בת פרעה, הנסיכה, ירדה לרחוץ ביאור,

מצאה את התיבה, ובתוכה- תינוק שטוף אור.

לקחה אותו אל הארמון וגידלה אותו כבנה

ושם הפך הוא לנסיך, מלא חכמה והבנה.

אך יום אחד משה ראה את בני עמו, היהודים

שבמצריים הפכו להיות לעבדים

ומבוקר על ליל היו עובדים עובדים

בונים למצרים ארמונות ובניינים.

משה ראה איד מצרי מכה עבד בחוזקה

והוא כעס מאד, ועצר אותו ונתן לו מכה.

אז פרעה המלך כעס על משה

זה דבר אסור שלא ייעשה.

משה ברח אל המדבר ושם פגש את יתרו

שהציע לו לגור איתו ולראות את צאנו.

ולפתע יום אחד במדבר משה ראה סנה בוער

שיח שלא נשרף ומתוכו שמע קול מדבר

שאמר למשה מדבר אלייך אני אלוהי היהודים

אתה תחזור למצרים ותשחרר את כל העבדים.

תשחרר אותם, ותובילם אל ארץ ישראל.

ואל תפחד מפרעה, תזכור תמיד כי למשך האל.

באומץ הלך משה אל פרעה, מלך מצרים

ותבע כי ישחרר העבדים אחת ושתיים

❖ שיר: מהר משה צווה פרעה: שלח נא את עמי

מצוות האל אמור נא לו: שלח נא את עמי

קומה לך נא אל כבד הלב הזה

צוו לו בשמי: שלח נא את עמי.

פרעה לא מיהר להקשיב לדרישות

ולכן הוא קיבל עשר מכות,

צפרדעים, וכינים ודברים מוזרים

בארץ מצריים החלו קורים.

ולבסוף פרעה לא יכל לסבול יותר

והסכים להם ללכת, אבל הכי הכי מהר.

בלילה אחד הם ארזו את כל הבית על הגב

ויצאו לחצות את המדבר הרחב

❖ שיר: בני ישראל פה כולנו,

ממצריים יוצאים אנו,

בני ישראל, בני ישראל.

מקלותינו בידינו,

שקי מצות על שכמנו,

וחגורה על שכמנו,

ככה נצא ממצריים.

ככה ככה ככה נצא

ממצריים ככה נצא

וכשהגיעו אל ים סוף רחב ידיים

הם לא ידעו איך יחצו את המים.

אז הרים משה את מקלו על הים

לילה שלם הרוח נשף ונהם וילל והבהיל,

ולפנות בוקר התגלה באמצע המים שביל.

בני ישראל עברו מהר באמצע הים ביבשה

והנה נפתחה בפניהם נפתחה דרך חדשה

שהובילה אותם לאחר נדודים מרובים,

אל ארץ ישראל, בה יהיו בני חורין.

❖ שיר: בצאת ישראל ממצריים

בית יעקב מעם לועז

היתה יהודה לקדשו

ישראל לממשלותיו

הים ראה וינוס

הירדן יסוב לאחור

ההרים רקדו כאיילים

גבעות כבני צאן.