היונה הלבנה
מאת:
לפני ארמונו של מלך עמד עץ אגס נהדר, שבכל שנה הניב פירות יפים להפליא. משהבשילו הפירות, נעלמו כולם בין לילה, ואיש לא ידע לאן, ואיש לא ידע מי עושה זאת.
למלך היו שלושה בנים. הצעיר שביניהם היה תמים, ושמו היה תם. ציווה המלך על בנו הבכור לשמור שנה תמימה תחת עץ האגס, כך שהגנב יתגלה.
כל לילה עמד הבן על משמרתו ולא נרדם. העץ פרח, אחר כך הבשילו האגסים, וערנותו של בן המלך הלכה וגברה. עד שהגיע הלילה האחרון שלמחרתו היה זמן קטיף האגסים. אך בלילה האחרון לא הצליח בן המלך לגבור על השינה, והוא נרדם. עם עלות השחר לא נותרו פירות על העץ.
אז ציווה המלך על בנו השני לשמור תחתיו על עץ האגס. אך גורלו לא שפר מזה של אחיו, ועם בוא הלילה האחרון לא הצליח לגבור על השינה. ובבוקר נעלמו כל האגסים.
לבסוף ציווה המלך על בנו הצעיר התם לשמור תחת עץ האגס. כל מי ששמע זאת ברחבי הממלכה צחק. אך התם שמר, וכשהגיע הלילה האחרון הצליח לגבור על השינה.
ואז ראה יונה לבנה עפה ובאה, ונושאת אגס אחר אגס במקורה. כשעפה עם האגס האחרון, קם התם והלך בעקבותיה. היונה הלבנה עפה ועפה, עד אשר הגיעה אל הר גבוה ונעלמה בין הסלעים.
הביט תם סביב, והנה ראה אישון קטן ואפור.
"שלום," אמר התם, "יברך אותך האל."
"האל בירך אותי, זה עתה בדבריך," ענה האישון.
"קום, עלה לתוך ההר, שם תמצא את האושר שלך."
טיפס תם ועלה, מדרגות רבות הובילו אותו, מטה-מטה אל תוך ההר. כשהגיע למטה, ראה את היונה הלבנה, והנה היא טוויה וארוגה בתוך קורי העכביש.
כשהבחינה בו החלה בוקעת מבין הקורים, ומשניצלה בכוחות האחרונים, הפכה לנסיכה יפה שכמותה לא ראה מעודו. הוא גאל אותה, היא הייתה לו לאישה, ויחדיו משלו על ממלכתם בתבונה וביושר במשך שנים רבות.