הנר האמיץ
מאת:
אוריין קורן | עיבוד עפרית קלס
(נגינה)
זה קרה לפני דורות, כך סיפרו לי הנרות
שר החושך פתע קם והחשיך את העולם
העולם כולו נמלא חושך, אופל, אפלה.
אין אף אור, אף מנורה
חשכה גמורה.
כך חולפות להן שנים, כולם בחושך ישנים
אנשים חיות יחדיו, והחושך עב ורב.
(נגינה)
עד שלילה קר אחד מן השמיים אט ירד
חוט כותנה לבן וצח, חוט אשר זימר לו כך:
(שירה: עוד שכבה ועוד שכבה,
אתעטף בשעווה
אתרחב אגדל מהר ואהיה לנר)
כך החוט טובל צולל, אף לרגע לא חדל
וכשלבסוף הפסיק הוא היה כבר נר דקיק.
אז עצם את העיניים ולחש אל השמיים:
(שירה חלשה:)
"שמש כוכבים ירח, אור לכם עדין זורח,
אנא עורו משנתכם, אנא תנו לי מאורכם".
שקט, הס, אין כל תגובה, אך הוא לא איבד תקווה.
שוב עצם את העיניים, ואמר אל השמיים:
(שירה קצת יותר חזקה:)
"שמש כוכבים ירח אור לכם עדין זורח
אנא עורו משנתכם אנא תנו לי מאורכם".
שקט, הס אין כל תגובה, אך הוא לא איבד תקווה.
שוב עצם את העיניים, וצעק אל השמיים:
(שירה חזקה:)
"שמש כוכבים ירח, אור לכם עדין זורח,
אנא עורו משנתכם, אנא תנו לי מאורכם".
מסביב בכל שחור, אין בכלל סימן לאור,
את ראשו הרכין הנר לא ביקש דבר יותר.
פתע, חמימות רכה, נוגעת בו כמו נשיקה
להבה קטנה דקה, על ראשו דלקה.
הוא שומע קול אומר: "קומה, צא לדרך נר
צא לדרך של שלום, הבא לנו את אור היום"
(שירה: נר לי נר לי דקיק...)
יצא הנר אל המסע, בתוך החושך הוא פסע
ועל הלהבה שמר, היטב היטב מכל משמר.
לפתע רוח סערה, נשב ואל הנר קרא:
מה זה? נר חצוף אחד! הלהבה כבה מייד!
כאן החושך הוא המלך, הוא שולט פה על כל דרך".
נבהל הנר לרגע קט, אך הוא הזדקף מייד
באומץ לב כולו בטוח, פסע הישר אל מול הרוח
(שירה: בשחור הליל הדלקתי נר קטן עדין שלהבת...)
המשיך הנר אז במסע, בתוך החושך הוא פסע
ועל הלהבה שמר, היטב היטב, מכל משמר
לפתע ממולו ניצב הר נישא לגובה רב.
הנר לרגע לא היסס, מייד החל הוא לטפס,
צעד צעד לא עצר, עד שניצב בראש ההר.
הביט לתוך האפלה וקרא קריאה גדולה:
"בואו נא אליי כולם, להאיר את העולם!"
קולו הדהד הרחק אי שם, מעבר להרים וים,
חושך מסביב ושקט, רק הלהבה שלו דולקת.
אז שוב הביט לאפלה וקרא קריאה גדולה:
"בואו נא אליי כולם, להאיר את העולם!"
פתאום הרחק הפציע נר, ואחד התנוצץ בכיוון אחר
והנה- אחד נדלק גם שם, ואחר שולח אור מעבר לים.
נרות רבים קרבים ובאים, אל אור הנר עולים עולים,
מנר לנר שלהבת עוברת, על תקווה חדשה בעז מזמרת.
האור מתרחב מים לרקיע, מאיר את הלב וחסד משפיע.
החושך מואר, הטוב שוב גבר,
בסיפור שלעולם לעולם לא נגמר...
(שירה: אנו נושאים לפידים....)