אי שם מאחורי הקשת בענן, בממלכת האור והיופי חיו נסיך ונסיכה. ארמון צבעוני ויפה להם, מוקף פרחים בשלל צבעים, פרפרים וציפורים. "מה מסתתר מאחורי הקשת בענן?" שאלו הנסיך והנסיכה את אמא המלכה. "הו, שם חיים בני האדם, עובדים ובונים, מבשלים ומצירים, משחקים ושרים" השיבה לה המלכה. "אולי גם אני אוכל לבקר בממלכת בני האדם?" שאלו הנסיך והנסיכה בכמיהה. 

השקם עם שחר, כשקרן אור ראשונה הפציעה מבעד לקשת שבענן לבשו הנסיך והנסיכה בגדי ילדים: מכנסים וחולצה וכובע לנסיך, שמלה פרחונית, נעלי הליכה, וסרט צבעוני לנסיכה והופ התגלשו על הקשת בענן. 'ווש...' התגלשו מטה מטה ו'במופס...' נחתו על כר עשב ירוק ורטוב. 

"הי מי זה מפריע את מנוחת הצהרים שלי?" קרא מר חילזון בקול. הביט לצדדים וראה את הילד והילדה. "שלום לכם ילדים. מניין באתם לכאן?" הסתכלו הילד והילדה כלא מאמינים. תחילה נבהלו מהחילזון הגדול אך לאט לאט התיידדו איתו. "תאמר חילזון חביב, היכן גרה כאן משפחה?" "הו שם, לכו בעקבות שביל הפרחים" סימן החילזון במחושיו. "תודה" קראו...

המשיכו הילד והילדה בדרכם ופגשה במר צב, זוחל לו באיטיות בעשב. "מי אתה?" "הו אני רק צב זקן שמחפש ארוחת צהרים" השיב הצב והמשיך ללכת. "רגע, חכה, היכן גרים הילדים?" שאלו. "המשיכו בשביל הפרחים..." קרא הצב והמשיך בצעידה איטית ממלמל לעצמו,  והמשיך בדרכו מחפש אוכל להשביע נפשו.

המשיכו הילדים והנה חתולה קטנה מיללת. נגשה אליה הילדה וליטפה אותה. "הו חתולה יפיפייה, תאמרי לי בבקשה, הילדים כבר קרובים לכאן?", "מיו, מיו" קראה החתולה והחלה רצה. "רגע חכי חכי..." קראו הילדים ורצו בעקבות החתולה. פתאום מולם, הרי זה בית יפה מוקף פרחים צבעוניים. ובתוכו... קולות של ילדים. נגש הילד ובהיסוס מה דפקה על הדלת. פתחו ילדים וקראו "הי בואו הצטרפי למשחקים". כל היום שיחקו בתופסת, מחבואים, משפחה וקלפים. לעת ערב התעייפו, באה אמא והגישה ארוחת ערב, לחם, גבינה וירקות ואז למקלחת ולמיטות. והילדים מהקשת בענן, דווקא מצא חן בעיניהם הבית שביער מלא בילדים ומשחקים, אמרו בליבם: "מחר נשוב לכאן בשמחה".