היו היו סבא וסבתא. ביקש סבא: "הכיני לי סבתא כעך."

אמרה סבתא: "וממה אכין לך?"

"לכי לקמח," אמר סבא.

"אין דבר," אמרה סבתא. "באסם נחפשנה, במרתף נחטטנה, תמצאנה ידיי."

עשתה סבתא כדברו. חיפשה באסם, חיטטה במרתף, ומצאה מעט קמח - חופן חופניים. בללה הקמח בשמן, התקינה את הכעך, אפתה אותו בתנור, והניחה אותו בחלון לצננו.

נתעצב הכעך, נמאסה לו הישיבה ליד החלון. קם, התגלגל, התגלגל וירד, מן החלון אל המפתן, מן המפתן אל הדשא, מן הדשא אל השביל, ובשביל הלך הלוך והתגלגל. 

מתגלגל הכעך, מתגלגל, ולפתע בא לקראתו ארנב.

אמר הארנב: "כעך, כעכי, מיד אוכל אותך."

"אל תאכלני, ארנבון, עיניי מלוכסנות. מוטב כי תשמע לי שיר."

"טוב," אמר הארנב, "שיר לי הנה."

פתח הכעך ושר:

"אני כעך, אני כעך,

באסם תאוני,

במרתף חיטטוני,

בשמן בללוני,

בתנור אפוני,

בחלון ציננוני.

מפני סבא ברחתי,

מפני סבתא ברחתי,

וגם מפניך, ארנבון,

לא יקשה לברוח."

קפץ הכעך, הלך והתגלגל בדרכו הלאה.

מתגלגל הכעך, מתגלגל, בשביל ביער ולקראתו בא זאב. 

"כעך, כעכי, מיד אוכל אותך," אמר הזאב.

"אל תאכלני, זאב גיבור, זנב אפור. הנה אשיר לך שיר."

"קדימה," אמר הזאב, "שיר, כעך."

"אני כעך, אני כעך,

באסם תאוני,

במרתף חיטטוני,

בשמן בללוני,

בתנור אפוני,

בחלון ציננוני.

מפני סבא ברחתי,

מפני סבתא ברחתי,

מפני ארנבון ברחתי,

וגם מפניך, זאב,

לא יקשה לברוח."

התגלגל הכעך, ברח ונעלם כהרף עין.

מתגלגל הכעך, מתגלגל, ולפתע בא לקראתו דוב. צועד הדוב, שובר זרדים, מועך שיחים.

"כעך, כעכי, מיד אוכל אותך," אמר הדוב.

"אוי, דובי דוב, פה גדול מפוער, איך תאכלני. הנה מוטב כי תשמע את שירי."

פתח הכעך בשירה, ודובי עשה אוזניו כאפרכסת:

"אני כעך, אני כעך,

באסם תאוני,

במרתף חיטטוני,

בשמן בללוני,

בתנור אפוני,

על אדן החלון ציננוני.

מפני סבא ברחתי,

מפני סבתא ברחתי,

מפני ארנבון ברחתי,

מפני זאב ברחתי,

וגם מפניך דובי דוב

לא יקשה לברוח."

התגלגל הכעך, ברח, נעלם כהרף עין.

מתגלגל הכעך בשביל ביער, ולקראתו בא שועל. 

"שלום עליך, כעכי," אמר שועל, "מה יפית הכעך, מה אדמו לחייך."

סמך הכעך על שכלו, ומיד פתח בשירתו: "אני כעך, אני כעך..." וכו'.

"שיר נחמד," אמר השועל, "אך צר לי כל כך, יקירי אהובי. נתחרשתי לעת זקנתי, לא שמעתי. שב נא אצלי פה, על אפי, ושיר נא עוד פעם את שירך הנחמד."

שמח הכעך לקולו של השועל, נעם לו מאוד ששיבח את שירו. קפץ, ישב על קצה הפה של השועל והחל בשירו: "אני כעך, אני כעך..." 

אך השועל פתח את פיו - חאפ! ואכל אותו.