באותם ימים רחוקים יצאו אנשי הארץ, עזבו אותה, ונפוצו הרחק, לגלות.

היו שיצאו והלכו  מעבר לנהר הגדול אשר בארץ השמש הזורחת, והיו שטיפסו גבוה גבוה מעל להרים המושלגים. היו שחצו את הים הגדול, והיו שהרחיקו נדוד מאחרי העמקים הנטושים שבמדבר הרחב.

כך עברו להן שנים רבות רבות, 2000 שנה. הארץ נותרה בשלה, ואנשי הארץ נותרו במרחקים.

והנה לפתע, בכל רחבי העולם, התעוררו לבבותיהם של אנשי הארץ ואמרו: "בא הזמן לחזור. בא הזמן לבנות את ביתנו בארץ שלנו. בארץ בה נהיה בטוחים".

אמרו, והחלו חוזרים, מכל קצוות תבל. היו שבאו באוניות משא ענקיות, והיו שהגיעו ברכבות, היו שחצו את השמיים באווירונים, והיו שהגיעו ברגל, בדרכים ארוכות וקשות. מכל מקום החלו חוזרים בניה של הארץ.

הגיעו, והחלו לעבוד, כדי לבנות להם מקום לגור בו, וכדי לגדל להם אוכל. הם סיקלו מהשדות אבן אחר אבן, ואז הפכו את האדמה בקלשון שוב ושוב עד שזו חזרה להיות רכה ופוריה. ואז חפרו במעדרים תעלות השקיה והזרימו מים להרוות את האדמה, ולהשקות את השדות ואת המטעים אשר שתלו בה.

הם סללו דרכים ובנו כבישים. הם עבו בחום הלוהט ובגשם השוטף, יחד כתף אל כתף, נשים וגברים צעירים ומבוגרים. וגם בתים לא היו להם בתחילה והם גרו באוהלים, ישנו על הקרקע, ובלילות הדליקו אור בעששית ובישלו במדורה, ושתו מים מן הבאר.

אך הם לא חדלו לעבוד והמשיכו לפתח ולבנות את הארץ. אט אט ניבנו בתים, המון המון בתים. ואז מתחו האנשים הטובים חוטי חשמל, כדי שיהיה אור בבתים, וחפרו תעלות והניחו בהם צינורות, כדי שיהיו מים בברזים. הם נטעו עצים, דשאים וגינות לייפות את הארץ, ולאט לאט נוספו ונבנו רחבות וערים, חנויות, בתי ספר ובתי חולים ועוד. 

והארץ הלכה וגדלה, התפתחה וייפתה. והאנשים שמחו בה עד מאד.

 אבל יום אחד גילו האנשים כי על ארץ צריך גם לשמור ולהגן. 

הם הניחו את המעדרים והקלשונים, ולקחו כלי נשק וייצאו להגן על הבית שבנו. 

שמרו האנשים על ארצם יום וליל, בחום ובקור, ללא לאות, במסירות נפש. 

וכך עושים החיילים שלנו עד עצם היום הזה.

ובא היום לחגוג את הולדתה של הארץ, שנוצרה מתוך כל כך הרבה עבודה של כל כך הרבה אנשים טובים. לקחו האנשים בד לבן גדול וציירו במרכזו כוכב בעל שישה קוקודים, מגן דוד, ופס כחול גדול שומר עליו מלמעלה, ופס כחול גדול שומר עליו מלמטה, זה דגל המדינה, ואיתו יצאו לחגוג.

הרחובות נמלאו אנשים אשר רקדו במעגלים גדולים, כתף אל כתף, ושרו וצחקו, אכלו ושמחו כל הלילה וחגגו את יום ההולדת הראשון של ארצם. ולכבוד כל האנשים הטובים, הסבים וסבתות שלנו, שבנו, והקימו, ששמרו והגנו, אנו ממשיכים וחוגגים את חגה של הארץ, יום העצמאות, עד עצם היום הזה.