בבית קטן מוקף עצי על

גרה אמא עם בנה נתנאל.

השכם עם שחר קמה אמא,

לעבודת הבית היא השכימה.

סינר כבר לובשת,

ולמטבח ניגשת,

כי רבה המלאכה -

להתקין ארוחה,

לבשל, לאפות,

לחרוץ ולנקות.

זריזות הן ידיה

וכה חרוצות:

הנה הן חותכות

לסלט ירקות,

ארוחה טעימה

לבנה הקטן

שעוד מעט ילך

אל הגן.

המיטות מסדרת

השמיכות מנערת,

מכבסת ומגהצת

וגם תופרת.

ונתנאל ילדים יקרים,

כל היום רק עסוק במשחקים.

חוזר מן הגן כולו מלוכלך

עייפה אמא מעבודות היום,

ומבנה ביקשה היא שיעזור לה היום.

אך לנתנאל לא מתחשק!

לעזור? מה פתאום!

הוא רוצה לשחק!

לקפוץ ולרוץ, וקצת להשתולל!

לנקות ולרחוץ? מה פתאום?! הוא שואל.

והנה לילה אחד,

עת ישן נתנאל,

בא והופיע המלאך מיכאל.

ליד מיטתו עמד

ולחש בקולו הנחמד:

"ילדי היקר", אמר המלאך

"לשמים לביקור אותך אקח",

הן שם גם לך יש כוכב 

בין כוכבי הזהב."

עפו השניים יחדיו למרום.

היה המראה שנגלה כמו חלום:

כוכבים מבריקים, נקיים, רחוצים.

נוצצים כמו זהב

סביב ירח הסב.

רצה נתנאל להושיט את היד – 

לגעת, ולו בכוכב אחד,

אך המלאך את ידו עצר 

ואמר:

"ילדי היקר, כוכבך שלך

הוא זה הקטן הנמצא לצדך".

הביט נתנאל וליבו נעצב –

כוכבו לא היה נוצץ כזהב.

מלוכלך היה הוא ושחור.

מי יוכל לנקות? מי יוכל לעזור

"אל תדאג" אמר המלאך,

"כוכבך אמנם מלוכלך,

אך הנה מטלית פלאים '

אם תשתפשף יעלמו הכתמים."

קרצף ושפשף נתאנאל כל הליל,

ולפנות בוקר חזר המלאך מיכאל

"ילדי היקר" אמר המלאך

"עבדת קשה כל כך,

ועתה זמן לחזור למיטה –

שם אמא לך מחכה.

אך הבט כיצד כוכבך נוצץ כזהב לקראתך"

ובבוקר האם ראתה

את בנה הקט הנם במיטה

וחיוך פרוש על פניו

ותנשקהו על שפתיו.