שבעת האושפיזין
מאת:
אי שם, בין הרי הגליל, שוכן לו כפר קטן. תושבי הכפר עובדי אדמה פשוטים הם וחרוצים מאוד, ובכפר גרה משפחה אחת: אימא, אבא ובנם.
אבא עובד בשדה ובכרם, ואימא עובדת בגינה ובבית. הנה הגיעו ימי הסתיו, רוחות מנשבות, עלים נושרים, והציפורים נודדות אל ארצות החום. זמן האסיף הגיע, והבן עוזר לאבא לאסוף את גידולי האדמה אל הגורן ואל היקב.
ראש השנה כבר חלף, ויום הכיפורים מסתיים. שלושה כוכבים כבר נראים בשמיים, ואבא ובנו יוצאים ותוקעים יתד ראשון של הסוכה. חג הסוכות, זהו החג שהבן הכי אוהב.
לילה ירד, ואבא שולח את בנו לישון. "עבודה רבה לפנינו בימים הקרובים, בני. לך לישון כדי שתוכל לעזור לי. רק עוד שלושה ימים נותרו עד לחג הסוכות."
עלה הבן על משכבו ונרדם במהרה. והנה בלילה חלם חלום, ובחלומו ראה סוכה יפה, מוארת וירוקה, ואבא ואימא ואורחים מוזמנים מסובים לשולחן, ובחלומו ראה את השמיים דרך סכך הסוכה. והנה מן השמיים יורדים שבעה אורחים ואושפיזין קדושים:
אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב הרועה, משה רבינו, לצידו אהרון אחיו, אחריו יוסף, ואחרון חביב דוד המלך. בכתר זהב לבושו. בחלומו משפשף הילד את עיניו, והוא נדהם. מי הם?
בבוקר, עם קומו מן המיטה, הוא שומר את חלומו בסוד. "זה יהיה הסוד שלי," אמר, ושמר את חלומו בליבו.
כך עובר היום, והבן ואביו עובדים קשה ומקימים סוכה נהדרת. אימא מכינה כיבודים רבים, שולחן רחב ומכובד, ועליו מפה לבנה נקייה, וארבעת המינים גם הם באים אל הסוכה: הדס, ערבה, לולב ואתרוג.
הגיע הערב, הכוכבים כבר בשמיים, ואבא, אימא ובנם נכנסים לסוכה. אבא מברך ואומר, "סוכה זאת תהיה לנו כבית במשך שבעה ימים ולילות." וכך ישבו ושרו יחדיו, עד שלפתע נשמעה נקישה בדלת.
אבא קם, פתח את הדלת, והנה איש זקן וזר עומד בפתח. אבא שואל, "מי אתה ולאן פניך?" "זר אני בארץ, באתי מארץ נוכריה ואין לי בית לגור וללון." "בוא ותהיה אורח שלנו," אומר אבא, הוא מזמין את האיש הזקן.
אורו פניו של הזקן והוא נכנס לסוכה והצטרף לשירה. עוד הם שרים ונשמעת נקישה בדלת. אימא ממהרת לפתוח והנה אישה ענייה, פניה רזות ובגדיה קרועים.
"מי את ולאן פנייך?" שואלת אימא. "עניה אני ואין לי בית לגור בו," ענתה האישה. "בואי והיכנסי לסוכה והיי אורחת שלנו."
אורו פניה של האישה והאימא הושיבה אותה במקום של כבוד. עוד הם שרים ושמחים והנה נשמעו צעדים מבחוץ. קם הבן לראות מי הוא הנמצא בחוץ.
והנה הוא רואה ילד קטן בוכה. "מה לך כי תבכה ומי אתה?" "איך לא אבכה ואיך אנוח? יתום אני מאם ומאב ובית אין לי." "בוא והיכנס ושב עמנו בסוכה." אורו פניו של הילד והוא נכנס לסוכה.
כולם הצטופפו ופינו לו מקום. כך ישבו כולם ביחד: הזקן הזר והאלמנה והיתום, אבא, אימא ובנם, ושמחו בחגם.
והנה עודם יושבים בשלווה, מבעד לסכך נראה אור גדול בשמיים. היה זה כוכב זוהר שנפל ואחריו עוד אחד ועוד אחד.
שבעה כוכבים נוצצים שהביאו איתם גלימה של זהב לברך את הסוכה בברכת השמיים. זכר הילד את החלום ששמר בליבו וידע: אלו הם שבעת האושפיזין הקדושים! אברהם, יצחק ויעקב, יוסף, משה, אהרון ואחריהם דוד המלך עם כתר הזהב שבאו לברך את סוכת השלום שלהם! היה זה חג הסוכות המאושר ביותר שלו.