בערב ראש השנה, אמרה סבתא למיכאל ורחל: "יש להכין רימונים לסעודת החג." מיכאל הביא את סל הרימונים שקטפו הוא ורחל בבוסתן. סבתא לקחה סכין חד, פילחה את הרימונים, ומיכאל ורחל הוציאו מתוך פלחי הרימון את הגרגירים האדומים.

כאשר הקערה הייתה מלאה עד גדותיה בגרגירי רימון, הביאה סבתא את מסחטת הרימונים, וחופן אחר חופן נסחטו הרימונים למיץ אדום ועסיסי. הם מזגו את המיץ לבקבוק חגיגי והניחו אותו על השולחן. סבתא אמרה: "ראו, הבגדים הוכתמו, נמלאו כתמי רימונים. בואו נרד אל הנחל."

מיכאל ורחל יצאו בקפיצות ובדילוגים אל עבר הנחל. כשהגיעו לנחל הם התיישבו על סלע וחיכו לסבתא שצעדה אט אט בצעדים שקולים ומדודים. כאשר הגיעה סבתא אל הנחל, נגשו שלושתם אל שפת הנחל וכיבסו את הבגדים. הם שפשפו וחככו, חככו ושפשפו עד שהוסרו כל הכתמים, ואז סחטו היטב את המים מן הבגדים.

סבתא עזרה להם במלאכה, הסחיטה בכפות ידיה הגדולות עד שנותרו טיפות מטפטפות. אז ניערה אותם היטב והניחה אותם על השיחים שעל גדת הנחל להתייבש.

מיכאל ורחל קפצו אל מי הנחל הקרירים. הם השתכשכו במים, קיפצו וצללו, ואילו סבתא נכנסה אט אט אל תוך המים. היא טבלה את כל גופה במים עד שלא ראו אפילו את קצה ראשה, ושבה ועלתה, טבלה ועלתה שלוש פעמים. לאחר שטבלה סבתא שלוש פעמים, עלתה אל הגדה ונחה. ואילו מיכאל ורחל נותרו במים משתעשעים, זה על זה מים מתיזים, צוללים ועולים צוהלים, עד אשר קראה סבתא: "צאו מן המים, הגיעה העת לשוב הביתה."

יצאו מיכאל ורחל מן המים, רועדים מקור, והתיישבו על סלע. השמש והרוח ייבשו אותם, וסבתא הסירה את הבגדים המכובסים מן השיחים. הם לבשו את הבגדים שהיו נקיים וצחים ללא רבב. וכך שבו שלושתם הביתה לקבל את פני השנה החדשה.

שיר מן הנחל עליהם. שבים בבגדים צחים וצחורים. שנה טובה, שנה טובה ומבורכת.