על השולחן עומד רימון

רימון קטן שצבעו אדום

כתר נאה לו קטן ומחודד

ובתוכו גרעינים סדורים

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זז לא נע

את סודו הוא לא גילה.

אל השולחן מגיעה תרנגולת

לבנה נוצה ואדומת כרבולת

מדדה, מקרקרת

אל הרימון היא מקרקרת:

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זז לא נע

לתרנגולת לא ענה.

אז לשולחן מגיעה נמלה

מלמטה מטפסת ועולה

מתרוצצת השתרחה

אל הרימון מגיעה בחרדה:

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זז לא נע

גם למעלה הוא לא ענה.

פתאום לחצר נכנס כלבלב,

פותח השער, נובח - הב הב,

מתרוצץ סביב השולחן

מביט משתאה ברימון הקטן:

"רימון קטן, רימון אדום

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זז לא נע

גם לכלבלב הוא לא ענה.

אבל אז... נכנסה לחצר רינה

ילדה קטנה בשמלה לבנה

והרימון קצת זז קצת נע,

נרגש כולו אליה פנה:

"סוף סוף באת אלי רינה,

כי היום חוגגים את ראש השנה".

ומיד נאחזה הרימון, נפתח

נהר גרגרים לצלחת נשפך

ואת כולם חילקה ואכלה רינה

כי היום חוגגים את ראש השנה.