ערב ראש השנה, השמש מתחילה לשקוע.

על רקע שמי זהב, על ההר הכי גבוה,

עומדת לה שנה חדשה, בשמלה לבנה לבושה.

ובידה סל גדול גדוש מתנות,

איחולים ותקוות- לבנים ולבנות.

כוכבים כבר נדלקים, נפתח שער השמיים,

אט גולשת השנה, בלובן צח כנפיים.

יוצאת היא לבקר בבתי הילדים הישנים-

כל אחד וייחודו, כפי שברא אותו האלוהים.

והנה בבית הראשון, ילדה יפה וזהובת שיער,

נאחת בשנתה וליבה כה מר.

היא נמצאת בארץ חדשה, השפה כאן כה קשה.

וגעגוע בליבה מצמיח בקשה.

אז מעניקה לה השנה-

ניצוץ כוכב במתנה-

שיעזור להסתגל, ולשפה להתרגל.

ובבית נוסף, ילד תמיר ושחור תלתלים,

חלומותיו מסוכסכים, מפחידים מבולבלים.

מספרים לו כי מסוכן כאן בעולם

ויש להזהר, להשמר לו מכולם.

אז מעניקה לו השנה-

ניצוץ כוכב במתנה-

שיעזור לאומץ בליבו לגבור,

ולדעת כי תמיד יש מי שישמור.

ועוד בית- ובו ילד טוב לב וגדל גוף,

מתהפך בשנתו וליבו כה עצוב.

דיבורו קצת משונה, התנהגותו קצת מוזרה,

והוא כה צמא לחבר או חברה.

אז מעניקה לו השנה-

ניתוץ כוכב במתנה-

שיעזור לו להביא את מתנותיו

בעדינות ואהבה לכל חבריו.

כך עוברת השנה החדשה אצל כל הישנים

ושוזרת בחלומותיהם ניצוץ של כוכבים.

לכל אחד מהילדים מעניקה חיבוק ונשיקה

ולוחשת על אזנו: "שנה טובה ומתוקה".