שְׁלֹשָה יָמִים דָּפְקוּ גְשָׁמִים

עַל לֶב הָאֲדָמָה:

"הָעִירִי, עוּרִי, אַדְמָתִי,

הָקִיצִי מִתְּנוּמָה!"

פָּקְחָה עֵינַיִם אֲדָמָה,

הִסְמִיקָה מִבּוּשָׁה:

כָּל-כָּךְ אָדְמוּ הַנּוּרִיּוֹת

עַל תֵּל בְּצֵל חֹרְשָׁה.

הַנַּחְלִיאֵלִי הַשּׁוֹבָב

הֵנִיף זָנָב וָרֹאשֹ,

צָחַק-לָעַג: "הָעַצְלָנִים

יָשְׁנוּ עַד הַמַּלְקוֹשׁ!"

וּשְׁקֵדִיָּה יְפֵהפִיָּה

לוֹחֶשֶׁת וְעוֹנָה:

"אֲנִי הִשְׁכַּמְתִּי בָּאָבִיב

אֲנִי הָרִאשׁוֹנָה!"