לפני הרבה שנים בארץ מצרים היינו גרים

אבות ואימהות ילדים וילדות.

וכולם עובדים. לבנים מייצרים – למלך פרעה בונה הערים

(2) את הקש קוצרים דקדק אותו חותכים אדמה לרוב מוסיפים.

(2) מים אדמה וקש לרוב תהיה העיסה טובה מאוד

מהבוץ הרטוב בנו בני ישראל לבנים חזקות וטובות :

(2) לבנים קטנות לבנים גדולות לבנים ארוכות ענקיות.

אותן מניחים

(2) זו על גב זו זו על גב זו כך בנו בנין חזק וגדול.

אך המלך פרעה לא מרוצה והוסיף עוד ועוד עבודה

עד שקראו בני ישראל  ווי ווי  די די

לצאת מכאן כדאי.

(2) 'עבדים היינו היינו עתה בני חורין בני חורין...'

בבקתה קטנה הדלת סגורה נולד תינוק רך ומתוק.

לאבא עמרם ולאמא יוכבד ולאחותו הגדולה מרים.

וראו זה פלא

רק נולד - ומלאה הבקתה בזוהר בבוהק ואור ..

חשבו אז האם והאב

איך עליו אנחנו נשמור?

מן העבודה הקשה ומן הפרך – מהי הדרך?

לוקחות יוכבד ומרים, (2)  גומא ארוך וגמיש.

קולעות ממנו תיבה קטנה

(2) שזיר שזור שזיר שזור תיבה קטנה מגומא נשזור

אותה בזפת מבחוץ היא מצפה.

שלא תכנס אליה אף טיפה

בתוכה מורחת חמר שיהיה ריח טוב לתינוק היקר.

בפנים מונחת רכה ונעימה

שמיכה מקופלת ורקומה.

(2) בלב נרגש ומלא אהבה לקחה האם יוכבד את התיבה

ובה הניחה את התינוק הטוב המואר.

(2) התינוק הזה הקטן היא ידעה

יהיה שמור כאן בתיבה.

אל היאור הזורם היא הלכה

ובו היא הניחה את התיבה.

על שפת היאור הרוח לוטפת פו פו פו

שרה לו שיר אביב –

'מה יפית האביב בשדה באחו הציצים יפרחו

צהלת חיים סביב מה יפית האביב מה נעמת האביב

מה יפית בוקר אור כל ענף כל עשב יגמעו טל כסף

ישתו טל יפיצו מור מה יפית בוקר אור מה נעמת בוקר אור'

פרפרים רפרפו ושמרו עליו

ציפורים צייצו ושמרו עליו .

גם מרים האחות הגדולה מביטה היא  מרחוק:

להיכן שט לו התינוק,

על פני המים הזכים?

בצעדים מהירים מרים האחות עוקבת

לראות את אחיה מגיע לחוף מבטחים.

'דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך

ובתיבה משה הקטן ילד יפה ורך

הס הגלים השובבים משה הקטן לו שט

(2) לא יירא חיה יחיה זה הבן הקט"

ואל המים יורדת ביתיה בת פרעה. הנסיכה.

במימי היאור היא רוחצת

ושומעת את קול התינוק.

מילדי העבריים הוא. אביא אותו אלי ואשמור עליו.

אמתה היא שולחת אל המים ואת התיבה מושכת

מסירה את השמיכה

ואל ידיה הטובות את התינוק הקטן היא אוספת

צחוק על שפתיו ופניו מאירות.

אל ארמון המלך אותו היא נושאת

שם על ברכי המלך נרדם ונם.

בטוח ושליו הוא בעולם.