גמד אחד ששמו דיקול (שאול)

חי בקונכיית שבלול.

כך בינות לפטריות

היה ביתו לבית פלאות.

כשחזר הוא מן היער

את פנסו תלה בשער,

ונכנס הוא אל ביתו

כששק על כתפו.

כך חי לו הגמד דיקול,

חי בקונכיית שבלול.

והנה יום אחד

הפנס שלו אבד.

חיפש בין הסלעים,

חיפש בין שורשים,

שאל גם חברים טובים,

אך היכן הפנס – זאת לא יודעים.

כינס את כל חיות היער

ואמר להן בצער:

"פנסי הנה אבד,

והאור איתו הלך"

מיד בקול קראו כולם:

"נחפש הנעלם!"

חיפשו הארנבים והחולדים בתוך המחילות,

חיפשו הדובים הגדולים במאורות,

חיפשו הציפורים על ענפי העצים,

והצבאים קלי הרגליים חיפשו במרחקים.

חיפשו חיפשו ולא מצאו,

וכשראו שהגמד כה עצוב

הלכו לשאול בעצת הינשוף,

כי אין חכם כמותו ביער,

עיניו גדולות,

אוזניו שומעות.

אמר הינשוף בקול צלול:

פנסו של הגמד דיקול

מסתתר בקונכיית השבלול

ואם שמה תחפשו

אותו לבטח תמצאו.

לא יכלו החיות להיכנס יחד

לקונכיית השבלול

ונכנסו אחת אחת להביא מן האור

לגמד דיקול.

גירסה\תוספת לסוף הסיפור:

לא יכלו החיות יחד

להכנס לקונכיית השבלול,

הלכו וסיפרו את הדבר

לגמד דיקול.

נכנס הגמד אל קונכיית ביתו,

מצא בתוכו את פנסו.

הדליק בו אור גדול זוהר ונפלא

ויצא להאיר לחבריו את החשיכה.

מאיר פנסו של דיקול הגמד

את היער ואת כל העולם.

שמחו יחד כל החברים

באור הזוהר למרחקים.