מרים והגדי

הגדי את מרים מאוד אהב, ולא נפרד

לכל מקום אשר הלכה מרים - הלך גם הגדי, צמוד וקרוב.

בלילה ישנה מרים על המיטה, והגדי שכב תחת המיטה.

יום אחד הגיע למרים ללכת בפעם הראשונה אל גן-הילדים.

אמרה: "הגדי ירוץ אחרי אל הגן!" והתרגשה עד מאוד.

בבוקר השכם, לבשה את בגדיה, רחצה את פניה וידיה,

לקחה את המטפחת שלה ויצאה לאט-לאט מן הבית.

הגדי הקטן, אשר שכב תחת המיטה, ראה את מרים,

קפץ על רגליו ולאט-לאט יצא גם הוא והלך אחריה.

הלכו שניהם: מרים והגדי.

ראה הכלבלב את הגדי הולך אחרי מרים, רץ אליו ושאלו:

"לאן אתה הולך?" "אל גן הילדים!" ענה הגדי.

"קחני גם אותי!" ביקש הכלבלב.

"טוב!" ענה הגדי. "אך ראה נא, שתלך בלאט-בלאט ואל

תנבח בקול, למען לא תשמע מרים הקטנה."

הלכו שלושתם: מרים, הגדי והכלבלב.

ראה החתול את הכלבלב הולך אחרי הגדי, קפץ אליו

ושאלו: "לאן אתה הולך?"

"אל גן הילדים!" ענה הכלבלב.

"קחני גם אני!" ביקש החתלתול.

"טוב!" ענה הכלבלב. "אך ראה נא שתלך בלאט-בלאט, למען לא תשמע מרים הקטנה."

הלכו ארבעתם: מרים, הגדי, הכלבלב והחתלתול.

ראה התרנגול את החתלתול הולך אחרי הכלבלב, רץ אליו

ושאלו: "לאן אתה הולך?"

"אל גן הילדים!" ענה החתלתול.

"קחני גם אני!" ביקש התרנגול.

"טוב!" ענה החתלתול. "אך ראה נא שתלך בלאט-בלאט,

למען לא תשמע מרים הקטנה."

הלכו כולם: בראש הולכת מרים הקטנה,

אחריה הגדי, אחרי הגדי - הכלבלב, אחרי הכלבלב - החתלתול, ואחרי החתלתול - התרנגול.

הלכו והלכו עד אשר באו אל הגן. עמדה הגננת בפתח

וקראה: "מרים, בוקר טוב!"

הביטה מרים אחריה - והנה רואה היא את הגדי,

הכלבלב, את החתלתול ואת התרנגול. התביישה

וקראה: "שובו הביתה!" התחיל הגדי בוכה: "מה! מה!

אני רוצה להישאר איתך!"

הילדים בגן ראו את האורחים המפתיעים, שמחו מאוד

לקראתם והכניסו אותם אל הגן פנימה.

וכל היום ההוא הייתה השמחה גדולה בגן.