על השולחן עומד רימון

רימון קטן שטעמו אדום

כתר נאה לו קטן ומהודר

וכולו אגודים סגורותיו

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זע לא נע

את סודו הוא לא גילה.

אל השולחן מגיעה תרנגולת

לבנת נוצה ואדומת כרבולת

מדדה, מקרקרת,

אל הרימון היא מקרקרת,

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זע לא נע

לתרנגולת לא ענה.

אל השולחן מגיעה נמלה

מלכסת מטפסת ועולה

מתרוצצת משתוחחת

אל הרימון מגיעה במחתרת:

"רימון קטן, רימון אדום,

מי יאכל אותך היום!"

אך הרימון לא זע לא נע

גם למעלה הוא לא ענה.

פתאום לחדר נכנס כלבלב

פותח חשיו, טוב-חב-חב,

מתרחח סביב השולחן

מביט משתאה ברימון הקטן,

"רימון קטן, רימון אדום

מי יאכל אותך היום?"

אך הרימון לא זע לא נע

גם לכלבלב הוא לא ענה.

אבל אז... נכנסה לחדר רעננה

ילדה קטנה נשמטה לבנה

והרימון קצת זע קצת נע,

נרגש כולו אליה פנה:

"סוף סוף באת אלי רעננה,

כי היום חוגגים את ראש השנה".

ומיד נראתה הרימון, פנתה

נפר גרגירים לצלחת נשפך

ואת כולם חילקה ואכלה רעננה

כי היום חוגגים את ראש השנה.