top of page
שתי נשים מדברות.jpg

הקשר של הגננת עם הורי הגן

מאת שרי גת | חורף תשפ"ג

מאמר שני בסידרה

הורות היא מסע.. שביל שמתפתל, עולה ויורד. לפרקים קל ומופלא ולפרקים קשה ומאתגר. הורות היא שביל הלוקח ומוביל אותך למקומות שלא בהכרח ציפית, מפגיש אותך עם אנשים שלא בהכרח תכננת, ומביא אותך לצמתים שלא הכרת. 

 
כגננות, אנו זוכות להצטרף להורים רבים על שביל ההורות שלהם, ללוות אותם, ולהכניס אותם לעולם שלנו, לגן שלנו. מפגש שכזה מהווה צומת מורכבת ומיוחדת של חיבור גורלות משמעותי. אנו מזמינות את ההורים לצעוד לעולם שלנו, יחד עם הילדים אותם הם מלווים, בידיעה שעלינו לבסס איתם קשר, שיח ותקשורת קרובה ובהירה. 
 
במאמר הקודם זיהינו את הורי הגן כשותפים שלנו לדרך. איתם אנו יוצרים את מעטפת הגן, את מרחב הגן עצמו, וכמובן - את המעטפת של כל ילד וילד. זוהי שותפות מעמיקה ומשמעותית. שותפות משמעותית שכזו, מתפתחת ומתגלה מתוך חיבור, הכרות ואמון. אך אנו נתחיל וניצור אותה כבר בתחילת השנה, ע"י שיחות הכרות, אסיפת הורים, ומפגשים שיאפשרו לנו צעדים ראשונים בביסוס הכרות, יצירת קשר וחיבור עם ההורים. ביסוס קשר קרוב של אמון, שיתוף פעולה ושקיפות - יתמוך לא רק באווירת הגן, בקליטה, ובהרגלים- אלא ייצר בסיס של קשר שייטיב איתנו לכשנפגוש התנהגויות מאתגרות ונצטרך להעמיק בשיח מאתגר עם הורים מסוימים.
 
כן… אחד ההיבטים המשמעותיים בקשר שלנו כגננות עם הורים זה המפגש איתם סבב השיח המאתגר.. סביב השיח על התנהגויות מאתגרות, התמודדויות עם קושי וחוויות לא נעימות שילדם מביא. זהו מפגש בו אנו פוגשות את ההורים בקטע מאתגר במיוחד על שביל ההורות שלהם - קטע מבלבל בו אין להם מפות, בו הם עלולים להיות חלשים, אבודים, וזקוקים לתמיכה. זהו מפגש בו אנו הגננות, מתבקשות לצאת מהעולם שלנו (עולם הגן, הילדי, החלומי, הריתמי, המוכר לנו,) ולפגוש עולם אחר. זהו מפגש בו אנו, הגננות, פעמים רבות מתבלבלות ולא מזהות את תפקידנו. זהו מפגש של חוסר נוחות. אך מהווה נקודה משמעותית להתפתחות עבור ההורים - וגם עבורנו! 
 
כגננות, זהו חלק בלתי נפרד מתפקידנו. אנו חייבות להיות בקשר עם הורי הגן, לחלוק, לשקף ולשתף. לא נוכל לתמוך בילדים לעומק המתבקש (בוודאי לא לילדים עם התנהגויות מאתגרות) ללא קשר פתוח ,בהיר ולפעמים גם לא נוח עם הוריהם. לכן… עלינו לזהות את הצורך, להצליח להתמודד עם הקושי - ולצמוח/ ולהתפתח בעצמנו באמצעות הקשר עם ההורים.

כלים להבנת השיח
השיח הזה הוא גם עבורנו: שיח פתוח עם ההורים יאפשר לנו להרחיב את התמונה ולקבל רקע, הבנה וכלים על הילד, התמודדותו, ומצבו. הבית, הקשר עם ההורים, המצב המשפחתי, וההיסטוריה שלו הם חלק בלתי נפרד מהילד והתנהגותו. ככל שנצליח לייצר חיבור, ככל שיהי לנו יותר רקע - נוכל לדייק את מצבו ואת צרכיו.
 
חמלה, רגישות והבנה:  הורים מגיעים אלינו ממקום פגיע. הלב שלהם בידיים שלנו, ההורים לא באים לתקוף אותנו, לכעוס עלינו או להתנגד אלינו. אך ישנה אפשרות שההצפה הרגשית שלהם, החשש והכאב מהסיטואציה יגרמו להם לתגובות שכאלו. עלינו להיות שם בהבנה, בהכלה, בחמלה, ולא לקחת את זה אישית. הכאב הוא שלהם, ממצבם.
 
לזכור ולהבהיר לעצמנו, מה כוונתנו? אנו ניגשות לספר, לחלוק, להקשיב, לייצר שיתוף. אנו לא באות להאשים, להתעמת, להקשות. גם אם השיח יפגוש התנגדות ואפילו האשמות מצידם - עלינו לזכור את המהות של מה שאנו רוצות להביא, ולהתמקד בכוונתנו הראשונית  - לחלוק ולשתף. אל לנו להיסחף לשיח מאשים ולעימות. 

תהליך עם הורים הוא תהליך שיכול להיות ארוך, עמוק והפכפך. זו עבודה לטווח ארוך. אנו לא עובדות פה עם ילדים - אלא עם מבוגרים, מבוססים בדעות, הרגלים, תובנות. תפקידנו הוא להיות בעלי סבלנות, ויחד עם זאת עם גבולות ובהירות. 
 
חיבור: בכדי שההורים יוכלו לשתף איתנו פעולה למרות הקושי שהם חווים - עליהם להרגיש בטחון בקשר, חיבור רגשי איתנו, קרבה ורצון לשיח. עלינו לשאת זאת כבר מתחילת השנה כמובן, אך בטח ובטח לייצר תחושה שכזו כבר מההזמנה לשיח, ולאורך כל מפגש, והעבודה המשותפת. 

 

כמה טיפים חשובים לניהול שיח עם הורים ברגעים מאתגרים 

  • הכנה ונינוחות: עליך להגיע מוכנה ונינוחה לשיח שכזה: העזרי בצוות, בליווי, או עם איש מקצוע אחר הכיני את עצמך: הביני מי נכון שיהיה בשיחה, ודאגי לכך שתהיה בנינוחות. את מהווה את עמוד הטווח של השיחה.  

  • זכרי מה עומד לנגד עינייך: הרצון לעזור לילד. לא הרצון להוכיח את ההורים, לא הקושי שהוא מביא לגן, לא שאלות שאחרים מעלים - אלא רצון אמיתי לעזור לילד. 

  • הגיעי עם ציפיות ריאליות: אל תצפי לשינוי מהותי בשיחה אחת, אל תצפי שההורים יסכימו עם הכל. 

  • הגיעי פתוחה לשמוע, להקשיב וללמוד: גם אנחנו חוות את המציאות מנקודת מבטנו, ויכול להיות שגם לנו יש מה ללמוד כאן. אל לנו להגיע סגורות לשיח כזה. 

  • עזרי להורים למצוא נינוחות על אף המצב המאתגר: נרמלי את הסיטואציה ככל שניתן (מבלי לשקר כמובן). אנו לא רוצים לייצר אצל ההורים תחושה של שוני, בידול או סלידה ממצבם לנוכח קושי של ילדיהם. חוויה רגשית שכזו (של בידול או היותם מקרה קיצון) עבורם לא תוליד תהליך בריא, אלא תחושה של לחץ. לכן, ככל שניתן ננסה "לנרמל" את הסיטואציה (שוב, מבלי לשקר) עם אמירות כגון  "קושי בקשב וריכוז זה קושי מאוד נפוץ בימינו ובר טיפול", או "במקרים רבים שילד עובר שינויים בחיים אנו רואים התנהגויות קיצון. תמיכה נכונה יכולה לייצר שינוי".. וכו'.  

  • שדרי להם שותפות: באופן השיח, בשפת הגוף, בבחירת המילים - שדרי להם חוויה של ביחד. 

  •  בואי מוכנה עם הצעות, ורעיונות:  הגיעי קשובה ללמידה, אך מוכנה גם להמשך הדרך. הביאו את השיח גם לפרקטיקה, וגם שדרי להם תחושה של בטחון, שהם בידיים טובות ומקצועיות. 

  • במידה והשיח מתלהם: עליך לזכור שהם חווים רגש גדול מול המציאות כרגע ואת רק משקפת את המציאות. הקושי והכעס הם לא מולך - גם אם המילים מכוונות שכן. היי חזקה, יציבה, תנשמי, ואל תסחפי אחריהם לכאב. במידת הצורך שקפי להם את הרגשות שאת חשה מהם.

  • הגדירי גבולות:  אם אינך מוצאת יכולת להמשיך שיח תרבותי, אם את מרגישה שגבולות נפרצים - עמדי על הגבולות שלך. אפשר תמיד להמשיך את השיח בהזדמנות אחרת.

מאמר שני בסדרה - הירשמו לניוזלטר למטה לקבלת מאמרי המשך כשיתפרסמו

שרי גת, מדריכת הורים, גננת ולדורף, מלווה צוותים חינוכיים ותומכת בטיפוח קשר עם ההורים. 

קיבלת השראה מן המאמר?  נשמח לשמוע

bottom of page