כשכבר עמדה השמש גבוה בשמיים, אמרה אמא של נורי ואדם: "אין ברירה, בואו נבנה סוכה גדולה אחת שתספיק לשתי המשפחות. באמצע נשים שולחן גדול לארוחה, ובכל אחד מהצדדים נכין מיטות למשפחה אחרת."

"מיטות? לחש נורי הקטן לאדם אחיו הגדול? אבל אני פוחד לישון בסוכה, אין כאן קירות חזקים שיגנו עלינו".

" הסוכה תגן עלינו" אמר להם אברהם השכן ששמע את הלחישה .

"לישון בסוכה? אם יהיו לי חלומות רעים?" גמגמה איה הקטנה

"הכוכבים והירח  מבין עלי הסכך ישמרו עלייך" אמרה אמא של נורי ואדם שעמדה לידה.

בינתיים חשבו שתי המשפחות על הרעיון. איך יהיה מקום לכולם בסוכה אחת? הן משפחתו של אדם ונורי הזמינה את הדודים לארוחת החג, וגם למשפחה של מינה ואיה מגיעים אורחים וחברים.

"אין ברירה!"  אמרה אמא של מונה ואיה, "הסוכה תצטרך לעשות מקום לכולם"  וכך היה.

טרחו ועמלו שתי המשפחות ביחד,  כל היום, ובנו סוכה גדולה על כל החצר. חיברו ברזלים וקרשים, תלו סדינים והביאו ענפים לסכך. כשסיימו הכינו ארבעת הילדים ביחד שרשרת נייר גדולה שהקיפה את הסוכה כולה.

וכששקעה השמש והגיע חג סוכות נכנסו אדם ונורי לסוכה רחוצים וחגיגיים. בדיוק אז הגיעו גם איה ומונה, בשמלות יפיפיות. הגיעו גם ההורים הדודים והחברים, וראו איזה פלא: לכולם היה מקום. חלק ישבו בתוך הסוכה וחלק ישבו בכניסה, הרימו את הסדינים והרחיבו את הקירות. התמלא השולחן מטעמים, סיפורים שירים ודיבורים. אפילו את השכן הנוסף מהקומה העליונה זכרו להזמין, שלא יהיה לבד בחג.

ובלילה בלילה, כשכל האורחים הלכו - נשכבה כל משפחה לישון בצד שלה של בסוכה. נורי הקטן הרגיש שהוא מתחיל לדמיין דברים מפחידים שנמצאים בחושך מחוץ לסוכה. אבל הוא שמע את אמא של מונה ואיה שרה להם שיר ערש וזה הרגיע אותו.

איה הקטנה חששה להרדם, כדי שלא יגיעו החלומות הרעים. אבל אבא של אדם ונורי סיפר להם סיפור ארוך בקולו המרגיע. היא הקשיבה והקשיבה עד שהיא נרדמה.

מאוחר בלילה, אדם שכב ער והרגיש את אוויר הלילה הרענן מלטף אותו. הוא הריח את ריח הענפים של הסוכה, וזה היה נעים.

גם מינה שכבה ערה והסתכלה על הכוכבים המנצנצים דרך הסכך. ועל הירח המלא שצבע את הסוכה באור זהוב. זה זה היה מראה יפיפה.

גם האבות והאמהות שכבו בסוכה, התחבקו וחשבו: הלוואי שסוכת השלום תשמור על כל המשפחות והשכנים תמיד.