


ילדים שואלים על החזרת החטופים
טיפים ורעיונות לתיווך של חזרת החטופים לילדים והורים
עפרית קלס
מאת
17.1.25
256
טיפים ורעיונות לתיווך של חזרת החטופים לילדים
אנחנו בימים מורכבים מבחינה רגשית והילדים שלנו- כמו תמיד- איתנו…
חלקם רואה שומע ומרגיש את שלל התכנים שצפים בנו. הם שואלים ומגיבים, ומבקשים תשובות.
כך נוסף עוד אתגר הורי, למסע הקשה שאנו עוברים, בשנתיים האחרונות.
לתווך מציאות בלתי אפשרית
היכולת שלנו להגן על הילדים שלנו מפני המציאות שעוברת עלינו, נחלשה בשנתיים האלו. נאלצנו לעבור תהליך שקראתי לו: "ממוגנות להתמודדות בריאה". פחות אפשר להגן ממידע ויותר צריך למצוא דרך לתווך אותן נכון.
רבות דיברנו על תיווך נכון: אחד האתגרים המרכזיים הוא לחפש איזון בין שתיקה מוחלטת, לבין חשיפה מוגזמת של הילד למידע.
כשאנחנו מזהים שהילד בעניין: עדיף לדבר, לתווך, להסביר. שתיקה משאירה אותו לבד, עם פיסות מידע לא ברורות, שהוא יכול לפרש באופן מפחיד יותר.
כמובן שאם הדברים עוברים מעל ראשו, הוא לא שואל ולא מגלה סימני ערנות- אז אין צורך לעשות התערבות. אבל רוב הילדים (ובהחלט מגילאי חמש ומעלה) - מכירים את הנושא, חשופים אליו, רואים את התמונות שומעים את השיחות. חלקם יראו מבוגרים נסערים, דואגים, בוכים, מתווכחים, וירצו לדעת למה.
וזה חשוב.
מידע תואם צורך
תיווך נכון יצחיל תמיד משתי שאלות:
מה אתה יודע? מה מעניין אותך לדעת?
חשוב לברר איפה הילד נמצא ומה הוא צריך לשמוע. העיקרון הוא לתת מידע בהתאם לצורך של הילד.
עלינו להיזהר מחשיבה דיכוטומית: לא לספר כלום או לספר את הכל- כולל מטענים רגשיים, תפיסות פוליטיות,ופרטי מידע מפחידים. אם ילד שואל אותי: למה אני בוכה - אז לא כדאי להגיד לו שזה רק בגלל שהשמש סינוורה אותי, ומצד שני לא כדאי להגיד לא את כל המידע או החששות שיש לי לגבי המצב שבו החטופים חוזרים.
אני מחפשת דרך אמצע- מידע שכן משתף את הילד בעולם שלי, אך משאיר אותו מוגן.
הפשטות היא כלי עזר קריטי אני מנסה להגיד עובדות פשוטות ונקיות. לא פרשנות ולא דעה. כשנצמדים למילים קטנות ופשוטות אפשר להצליח להגיד גם דברים מורכבוים מאד. בכל מקרה חשוב לא לומר דברים שאיננו מאמינים בהם.
צירפתי כאן כמה דוגמאות לגילאים השונים:
הן מסודרות לפי מידת החשיפה והעירנות של הילד. גם מידת היכולת של ההורים לדבר על הנושאים האלה בנוחות היא חשובה ומכתיבה את בחירת המילים. עלינו להרגיש בטוחים ככל הניתן בעצמנו:
אנחנו שמחים מאוד כי אנשים שהיה להם מאוד רע במלחמה עכשיו טוב להם
אנחנו מתרגשים כי אנשים מהארץ שלנו, שלא היו פה הרבה זמן, עכשיו חזרו
אנחנו מאוד דואגים כי חלק מהאנשים שראיתם בתמונות ולא היו כאן בזמן המלחמה חזרו, וחלק עדיין לא, ואנחנו מאוד רוצים שכולם יחזרו
אם הילד שואל: "איפה הם היו?" אפשר להגיד שהם היו במלחמה. אפשר להגיד שהם היו בעזה למי שמכיר אפשר להגיד שהאנשים שנלחמו איתנו לקחו אותם ועכשיו הם מחזירים אותם.
אתמול רבתי עם דוד יוסי בארוחת ערב כי כי כל אחד מאיתנו חושב שונה. הוא אומר שצריך להמשיך את המלחמה או את הריב שיש לנו עם השכנים שלנו. אני חושבת שצריך להפסיק ושכל ארץ תחזיר את האנשים מהארץ השכנה לבתים שלהם
מעל גיל שש: הייתי מספרת להם את הסיפור המצורף כאן. זה סיפור שאני כתבתי לבן שלי כשנסענו לכיכר החטופים, והוא נותן הרבה דוגמאות לתיווך אפשרי.
גם דברים קשים חשוב לתווך אם הילד נחשף אליהם:
אני מאד מתרגשת כי אני רואה אמהות ואבות שהתגעגעו מאד אל הילדים שלהם, וסבים ואחים ודודים, ועכשיו הם סוף סוף נפגשים. אני כועסת ועצובה שזה לקח הרבה זמן
אני עצובה כי אנשים שמאד אהבתי מתו במלחמה, ועכשיו מחזירים את הגוף שלהם לאדמה.
מעל גיל 10 (אם ילד שואל שאלות) הייתי ממש עושה איתו דיון על הבעיות והיתרונוצ שבעסקה.
הזדמנויות בתוך האתגרים
אני חושבת שבתוך מה שקורה עכשיו יש גם כמה הזדמנויות חינוכיות שאנחנו יכולים להשתמש בהם:
חינוך למורכבות: אחד הצרכים הכי הכי מרכזיים בתקופה שלנו הוא לעזור לילדים לראות תמונת עולם עגולה, מורכבת. להכיל דעות מגוונות ולא ליפול לשיח של שחור/לבן, רע/טוב, טעות/צדק. כשאני רוצה לתווך את הרגעים האלה לילדים אבחר מילים שאינן חד משמעיות: לדעתי, בעיניי, אני חושבת ש…יש אנשים שחושבים אחרת. מעל גיל 8 אסביר מורכבוח: למה אני גם עצובה וגם שמחה, גם דואגת וגם בהקלה. איך מרגישות המשפחות שהילדים שלהם חזרו ואיך מרגישות המשפחות שהילדים שלהם עוד לא חזרו. תפיסת מורכבות חסרה לנו מאוד כחברה, ככל שהשיח נהיה יותר פוגעני ולא בריא, ועל אחת כמה וכמה לנפש של ילד. אם אני מצליחה לדבר עם הילדים בצורה עגולה, ומראה שיש דעות שונות, אמיתות שונות, שיש ברגע אחד גם המון כאב וגם המון שמחה- זאת מתנה יקרה בשבילם לכל החיים.
חינוך לערכיות: ילדינו צמאים להיות חלק מתפיסת העולם שלנו. לכולנו יש ערכים, והמצב הזה מכריח אותנו לבחון אותם מחדש. דווקא עכשיו זו גם הזדמנות לחבר אותם אל הערכים שלנו: לספר להם כמה אנחנו שמחים שאנשים חוזרים, שאנשים חיים, שמשפחות יהיו ביחד. לא חייבים מילים גדולות. למשל: אנחנו שמחים שעושים הסכמים בין אנשים. או להפך - אנחנו מאמינים שצריך לשמור על הארץ שלנו ולהשאר חזקים. אנחנו לא צריכים להפיל עליהם את כל המשנה הפוליטית שלנו, אבל זאת הזדמנות לאחות טיפונת את הפצעים המוסריים הגדולים שחווינו, להעניק משמעות לקשיים, ולתת לילדים תחושה שיש לנו דברים חשובים שמובילים אותנו. ילדים צמאים לסביבה מוסרית כנו שהם זקוקים לסדר, ליופי, לבטחון או להגיון כדי להתפתח.
לחזק חווית מוגנות: חזרת החטופים היא הזדמנות להחזיר לילדים שלנו את תחושת המוגנות. להדגיש מחדש את החוויה שיש סדר בדברים, שיש מי ששומר ומכוון את הדברים. דווקא עכשיו- להכניס הביתה את המסר הזה בתמונות, וסיפורים, בשיחות, בתפילות או בטקסים. אפשר לספר על חוויות מתוך הטבע, על הפריחה שעוטפת אותנו, על הירוק שמבצבץ מהאדמה, על החיים המתחדשים. כל דבר שיעניק תחושה של איחוי של הקרעים, השלמה עם התמונה, יחזיר תחושה של מוגנות. תחושת המוגנות של כולנו נפרצה ונפצעה עמוקות. ההפסקה בלחימה, חזיאת המפונים והחטופים, קצת חזרה של סדר הטבעי של החיים הוא הזדמנות להעניק שם ריפוי.
חינוך לשיח רגשי: היכולת לדבר, לקרוא בשם, להסביר רגשות- היא קריטית ליצירת בריאות בתוך תקופה מאתגרת. אני לא רוצה לסחוף את הילדים לדרמה רגשיות, אך יש כאן הזדמנות להעניק דוגמא אישית: אני כועסת, שמחה, דואגת, מבולבלת, מפחדת. אני זקוקה לבטחון, אני צריכה לדעת שהחיים כאן מוגנים. שיח כזה הוא ההפך משיח מאשים, מפלג, אלים. זה שיח של לקיחת אחריות ויצירת קרבה, וגם הוא חסר לנו מאד כחברה. כשהילדים שלי רואים אותי סוערת רגשית- אני מעדיפה לדבר איתם קצת ולהסביר מה אני מרגישה ולמה. זה מעניק הקלה, פשר, ומלמד אותם ויסות. בתוך המתח שאנחנו חיים בו- גם זו יכולת שאין לה תחליף. "אמא היום מאד מתוחה, אז קשה לי לשחק איתך". "אני צריכה כמה רגעים לבד כדי להרגע" "אני לא מרוכזת כי אני מודאגת ממשהו שקורה בחדשות". כמובן שבתוך הסערה חשוב להביא איכות של סליחה עצמית. הכוונה ליצור טוב- חשובה לא פחות מאשר מה שנצליח לייצר בפועל. כגודל האתגר כך חשוב גם לפתח חמלה וסליחה כלפי עצמנו ומה שעולה בנו בתקופה בזו. כמובן שבתוך הנושא הזה יש גם איכות של סליחה עצמית, והיא חשובה כדי לעבור את הימים האלו בשלום. הכוונה ליצור טוב- חשובה לא פחות מאשר מה שנצליח לייצר בפועל. כגודל האתר חשוב גם לפתח חמלה וסליחה כלפי עצמנו ומה שעולה בנו בתקופה בזו.
אמן שנצליח לאחות את הלבבות החצויים והכואבים ולגדל דור שבוחר בחיים.
עפרית קלס עובדת סוציאלית, גננת ולדורף, מלווה צוותים חינוכיים

רוצים להמשיך לקבל מאמרים מעוררי השראה ולקבל רעיונות ייחודיים ומעשיים לחינוך ילדים צעירים? הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו ותקבלו את כל המאמרים החדשים ישירות למייל שלכם.
הירשמו לניוזלטר החודשי >>